בלי לשמוע רעם

"סליחה!סליחה!" אני קראתי לו, הוא עמד שלושה מטרים ממני, קראתי והוא לא הגיב, אז קראתי לו שוב וכלום. רעם עמד שם ולא הגיב אני עוד לא ידעתי שהוא חירש. האמת, זה דיי אירוני, הרי רעם אנחנו לא רואים, רק שומעים ואילו ברק רק רואים ולא שומעים. אם מר וגברת מינסקי היו יודעים שבנם יהיה חירש בטח היו קוראים לא ברק. משם התחיל סיפור האהבה שלי ושל רעם, אהבה שמבוססת על מראה ומגע בלי שום מחוייבות לקול ולצליל.
הכל היה כל כך שקט אבל בחיים לא שתקנו!