בלונים ופרפרים

אדוני, אני עייפה, אני יכולה לישון?
"לא לפני שתשלחי לי נשיקה"
אני שולחת לך נשיקה, אדוני.
"ילדה טובה. את יכולה לישון. חלומות פז."

מה הקטע שלו זה? זה משחק דבילי ומטומטם, אבל אם זה עושה לו טוב, לא אכפת לי קצת לשעשע אותו. בכלל אני לא מצליחה להירדם, למרות שאני עייפה. מה אפשר לעשות? נראה טלוויזיה? לא, כבר בא לי להקיא מהטלוויזיה הזאת. (משחקת בגפרורים, עושה ריבועים וצורות,) אני יודעת, אני אכתוב איזה שיר קטן חמוד. יותר נכון שירה, שיר זה עם מנגינה. אז שירה. בואי נראה… יש לי את בלוק הכתיבה שאני מקשקשת בו מילים, להפוך לדף נקי, יש עט… יאללה, לכתוב.

פרחים הוא זורק עליי
פרחים בכל מיני צבעים
אבל אני רוצה פרפרים
אני רוצה בלונים
אני אשיר לו יום-הולדת עם עוגה ונרות,
כדי שיהיה שמח כי כואב לו
ואני אהיה נחמדה לחברה שלו,
כי הוא אוהב אותה והיא אוהבת אותו
ואז אני אחזור לבית ואשחק בשולט ונשלטת דרך הסמארטפון,
עם היצור הזה שחושב שזה כיף
הוא היה חודש בבית-חולים,
ועדיין כואב לו כל הגוף,
אז אם זה עושה לו טוב, לא אכפת לי
אני רוצה שיזרקו עליי בלונים,
ופרפרים
אני רוצה שיתנו לי זר של פרחים כחולים
אבל מי אוהב אותי? רק אני
ואני לעומת זאת אוהבת את כולם
החתול שלי חולה כמוני
בעצם רק החתול שלי אוהב אותי,
איזה מאמי

אני זורקת את השיר עם בלוק הכתיבה הצידה, והולכת למרפסת לעשן. לא טוב לי ההתבגרות הזאת. אני פוחדת שאני אהיה עוד מבוגרת נרגנת עם ראש בלטה, חסרת רגישות, כשאהיה מבוגרת יותר. גם המדינה הקשה הזאת לא בדיוק מרככת את הלב. אני לא רוצה שיתייחסו אליי ברצינות, שיחשבו שאני לא חכמה גדולה, שיחשבו שאני ילדותית, שיתייחסו אליי כמו ילדה. אני לא רוצה להתבגר, לא רוצה. טוב, נראה לי שאני אשן עכשיו. הוא בטח חושב שאני כבר יישנה… הוא והמשחקים הטיפשיים שלו.