בלון אדום

הוא התיישב על ספסל עץ קטן, עם מקום לשלושה אנשים, שעמד בשולי המדרכה.
מחטט בכיס מכנסיו, ומוצא חפיסת סיגריות ומצית קטנה.
הוא שולף במהירות סיגרייה אחת, ומדליק אותה עם המצית השחורה והקטנה שבידו.
שתי אצבעותיו מחזיקות את הסיגרייה, ומכניסות אותה אט- אט לפיו.
ילד קטן עובר ליד הספסל, מחזיק ביד אחת חוט שעליו בלון אדום, המתנשא מעל ראשו, ובידו השנייה אוחז בקצה מעילה של אימו, שהלכה במהירות וברצינות על עקבים גבוהים, כשקולם הרם הפוגע במדרכה, והוא נבלע בתוכה חרישית.
הילד משתעשע עם הבלון האדום, שנע לו ברוח מצד לצד, באוויר הצח, שכעת התלכלך בעשן הסיגריה שהזר פלט מפיו, פעם נוספת.
הילד עזב את מעיל אימו והחל לרוץ לצד המדרכה, עם הבלון בידו. האמא משכה את ילדה חזרה קרוב אליה, אך הדבר לא סדק את שמחת החיים ומצב הרוח של הילד.
הזר הסתכל על הילד הקטן, והירהר לעצמו :" איך שילד קטן יכול להשתעשע כל כך מבלון אדום וקטן, שבסופו של דבר יתפוצץ, או יברח אל השמיים הכחולים, בזמן שאני, מוצא הנאה זעירה בסיגריות, ולכן לוקח אותן אחת אחרי השנייה, לא יכול להיגמל…
השמחה של ילד מבלון אחד גדולה כל כך, והשמחה שלי, מחבילת סיגריות שלמה, מעטה כל כך… לפעמים עדיף להנות מדבר אחד, קטן וזעיר הנאה עצומה, מאשר מדבר כבד ומשפיע, שלוקחים בכמות עצומה, אבל כמעט ולא נהנים ממנו. חבל שבשבילי זה כבר מאוחר מדי…" חשב הזר ולגם לגימה נוספת מהסיגריה שבאצבעותיו.