בית הקולנוע הישן

בבית הקולנוע שהוא חיי, יש כל יום סרט אחר.
בין הלכלוכים שנשארו על הרצפה, אני הסדרן, מנסה להשקיט את רעשי הרקע ודואג שאף אחת לא תתפוס את מקומך.
בבית הקולנוע של חיי, הייתי רוצה לבקבק אותך. לתת לך לנשוף לתוך בקבוקים קטנים כך שיהיו לי מנות קטנות ומדודות שלך, אותן אוכל להסניף כשהכול נהיה קשה מדי.
בבית הקולנוע שהוא חיי, אני תמיד דואג שיהיה לי ג׳קט נוסף, למקרה שיהיה לך קר, ואז אוכל באבירות להצילך מהכפור, כדי שתישארי רק עוד קצת בסרט שלי.
בבית הקולנוע שהוא חיי בזמן האחרון מקרינים רק דרמות.
הסוף לא תמיד טוב, אבל יוצאים עם תובנות.
אל תדאגי, אני יודע שצריך גם סרטים קלילים בחיים.
בבית בקולנוע שהוא חיי, בזמן ההקרנה אני שותק.
אני שותק לך כ"כ הרבה מילים, כ"כ הרבה דברים, עד כי השתיקה שלי מכילה יותר מילות אהבה מאשר אי פעם אוכל להגיד לך.
בבית הקולנוע שהוא חיי, אני חשוף, יותר מאיי פעם, אני מבין, אני מפחד.
מפחידה אותי המחשבה שכל הרגשות שארגיש בעתיד כלפיי בחורות אחרות יהיו פשוט העתקים חיוורים למה שאני מרגיש כלפייך.
בבית הקולנוע שהוא חיי המסך מתחיל לרדת. את בחרת לא להישאר לכתוביות, וכנראה לעולם לא תדעי ששמרתי סצנה נסתרת במיוחד בשבילך.
בבית הקולנוע שהוא חיי, הכל ישן ומאובק עכשיו.
מחכה לך שתבואי ותעשי סדר בבלגן, שתבואי ותאירי את המקום, שתחזרי והכל יהיה טוב יותר.