בין שני עולמות

היה זה בוקר בהיר, שטוף שמש,קרנייה החמות של השמש סרטטו קווים בין חריצי וילון הבד הלבן שהתנופף בנעימים ברוח החמה וגלש אל תוך החדר.
פקחתי את עיניי באושר מביטה בקרנייה של השמש שהעירה אותי ברוך משנתי.
במקום בו גרה דודתי השמש לא מהרה לצאת לעיתים קרובות,לא היה שם נעים או חמים ורוחות קרות פקדו את העיר גם בימי הקיץ.
דודה גליה ונעמי היו אוספות אותי מהתחנת אוטובוס שליד היולדות בסורוקה. הייתי עומדת שם נרגשת ממתינה להן חצי שעה לפניי הזמן. מוכנה עם התיק גב שחור צהוב של ״ביתר ירושלים״ שהאח שלי קיבל בכדורגל נשארתי לכל החופש לא היה לי אכפת שיהיה ארוך יותר.
אמא ואבא היו מגעים לבקר מידי פעם ואני הייתי עוזרת לדודה גליה להכין לכבודם מאכל שנקרא מכלובה.
דלת החדר החלה להפתח ללא דפיקות, סובבתי את ראשי אל עבר הדלת, היא עמדה שם בפתח,
ידייה תפסו את פנייה וקולה בכה בכי מר.נעמי מקרה מה יש יפה שלי? קמתי לעברה כשאני משפשפת את עיניי בכדי להתעורר ולהבין מה קורה ואיך התפקששה לי ככה התעוררות האושר וקרני השמש היכן נעלמו מימני. נעמי שששש..סגרתי את הדלת שלא ישמעו אותה בוכה, זה בטח קשור לאחת האהבות שלה חשבתי לעצמי, היו לה הרבה מחזרים לא פעם שברו את ליבה.
נעמי הייתה מושכת קפדנית ומלומדת. באופייה הקשוח ידעה להעמיד גברים על מקומם, לרוב דחתה אותם ואלה רצו אותה לאישה.
שערה היה ארוך ומטולטל, בצבע גינגי אדמדם, סנטרה המאורך החמיא לפנייה הצרות, עור גופה הלבן ארוך ומפוסל. אהבתי להביט בה כשסרטטה את שפתייה בעיפרון ומרחה באודם, כמעט בלתי נראה, הייתה מחייכת אלי וקורצת דרך מראת קיר גדולה.
נעמי את רוצה לדבר כבר ולהסביר לי למה את בוכה ?!
״אני לא מאמינה שהיא נותת לזה לקרות דווקא היא?״למה הם עושים לי את זה? אני מביטה בנעמי מתייפחת מעומק נשמתה ובגופה הרועד ממשיכה לארוז את בגדייה.
נעמי תרגעי בבקשה ספרי לי בדיוק מה קרה! אני מנגבת את דמעותייה ומחבקת אותה חזק, למה את לא מדברת איתי?! אני לוחשת באוזנה.
״ אני צריכה להתחתן״ ומהר..ככה החליטו הוריי, בשנה הקרובה.למה תמר למה הם עושים לי את זה עוד לא הספקתי כלום בחיים האלה, לא סיימתי לימודים, מה עם הצבא מתי אהיה חיילת אם אתחתן ״למה אמא למה אלוהים שלי למה אתם מתעקשים לעשות לי חיים קשים?! היא כורעת רגליה על הרצפה ומביטה בתקרת החדר, שאני אתחתן עם ערבי?! שבוודאות יקח לו עוד כמה נשים חוץ מימני, הוליד ילדים בכפר?! שילכו ברגליים חשופות כמו הפלחים?! זה מה שאת רוצה למה יאמאמא? אני אתאבד ולא יחייה בכפר,לא תהיה חתונה ״את בחרת באהבה את בחרת בדת המוסלמית למה את כופה גם עליי אני יהודייה רוצה להשאר יהודייה ואתחתן עם יהודי סבתא וסבא שלי יהודים אתם המשפחה היחידה שיש לי, תמר את מבינה אותי!! את שומעת אותי?!! לא אתן להם לעולל לי רע, יש לי את זכות לבחור לעצמי את חיי, ללכת איפו שטוב בשבילי.
נעמוש די אני לא יכולה לראות אותך ככה, והדמעות החלו לזלוג מעיניי, התקרבתי לעברה חיבקתי אותה בשתי ידיי ומילים לא היו בפי בכדי לנחמה, תפחתי על גבה תפיחות קטנות. עיניי בהוו בחלון החדר לא האמנתי על דודה גליה שהיא מעוללת כזה דבר לנעמי,אחריי מה שעברה בעצמה.
דודה גליה הייתה אישה אצילה וחכמה מאוד, את יופייה קשה לתאר במילים, אורך גופה התנשאה לגובהה של מטר תשעים, לבושה היה תמיד אלגנטי ויקר, ומטפחת מהודרת הייתה קשורה בצווארה.
הייתה לה צמה שהגיעה למותנייה, מעולם לא הסתפרה, צבע שערה בגוון חום עמוק ופסי שמש לבנים תפסו את קצבותיו.
יופיה היה טבעי להפליא ותנועותיה הנשיות בלטו לעיניי כל. ריסייה הארוכות מסגרו את עינייה השחורות, פנימיותה וצניעותה התבלטו מעל לכל והיו חשובים ביותר עבורה.
כשהתעוררה בבוקר לבושה בפיגמה פרחונית שאביה הביא לה מתנה כשנסע לעירק פעם בשנה. הייתי מביטה בה וחושבת לעצמי כמה שהיא יפה הדודה שלי והלוואי אהיה כמוה כשאגדל.
אהבתי אותה החיבוקים החמים הנשיקות שהיו משאירות לי סימן של שפתיים אדומות.
היא הייתה יושבת בפינת האוכל עם ספל נס גדולה ומעשנת סיגריות באורך של עיפרון.
פנייה נראו חושבות ולעיתים היתה נראת בעיניי כאדם עצוב ובודד מאוד. אך ברוב הזמן הייתה שמחה ומחוייכת.
את ערף הכירה גליה כשהייתה עוד תלמידה בתיכון, הוא היה מורה לערבית, בבית הספר בו היא למדה, הוא כבש אותה בחיזוריו. אהבתם הייתה כנה ללא תנאי, ערף היה כל עולמה.
התמסרותה אליו הייתה ברורה וחד משמעית, לא פעם נשבעה בפניו שתהיה אשתו ותלך במינהגיו אם לא יקבלו אותו הורייה. אהבתם הייתה בסתר במשך שנים רבות, עד שהחליטה דודה גליה להתגבר על הפחד והבושה והקשיבה לליבה. באחת ארוחות בבית הורייה הוזמן ערף לארוחת השבת.
הוריה ואחיה הגדול של גליה לא קיבלו את ערף ״ערבי גלי ערבי את מביאה לנו?? ערבי?
בושה גדולה ואכזבה חשו משפחתה וביקשו אותם להפסיק את יחסיהם מיד.
לדודה גליה לא היה ספק באהבתה, היא בחרה בערף אל מול משפחתה.
אחיה הגדול מיכאל, כמעט השתגע וירק עליייה בפניה, מיכאל לא קיבל שאחותו תלך עם ערבי. הוא לא האמין עלייה, תחושות שנאה וכעס החלו לשכון בתוכו ומיום יום התעצמה שנאתו כלפייה.
לעיתים כשרק עלתה בראשו היה מכניס אגרופים בדלת ובועט בקירות, הוא זעם על מעשייה והתבייש בה. חודשים לא יצא מהבית בגללה הוא שנא אותה על כך שהיא בכלל אחותו והפסיק להביט בעינייה.
באחד הבקרים בשבת, כשהתעורר מיכאל והתקדם לעבר חדר השרותים, הבחין שדלת חדרה של אחותו פתוחה מעט, הוא הציץ אל תוך החדר ובחן את שינתה העמוקה, בראשו עלתה הנקמה, על הבושה הגדולה שהביאה על המשפחה. שהרי מזמן היה בועט אותה מחוץ לבית אם לא היו הורייה שגוננו עליה ושמרו עלייה מפניו ומפניי זעמו המתעצם, הם קיוו בליבם שתשנה החלטתה כל עוד לא התחתנה.
הוא נכנס למקלחת ועוד לפניי ששתף את פניו הזועפות, סגר אחריו את הדלת, כשהוא מחזיק בידו מספריים גדולות, בצבע כתום, מתקדם לעבר חדרה בצעדיו הבטוחים מביט אל שערה הארוך של גליה שפזור כשמש על ציפת הכר הלבנה, ובעדינות ושקט מופתי, ללא מצפון גוזר את שערה.
הוא מביט בה בעצב על שאיבד אותה, וממהר לצאת מחדרה.
כשהתעוררה גליה וראתה את חלקי שערה פזורים על הכר, רצה למקלחת בבכי, היא הביטה בעצמה והחלה בכי תמרורי, עוצמת את עינייה וידייה תופסות את ראשה מחפשת את שערה.
איך תסתכל בעיניו של אחייה חשבה. אחריי שעשה אותה ללעג לעיניי כל, גליה יצאה לטלפון הציבורי מעבר לכביש כשהיא על סף התמוטטות עצבים ״ערף חביבי תגיע״ ערף הכיר את דודה היטב הוא ידע שמשהו רע קרה ומהר להגיע. הם התחתנו בכפר, באותו היום, את תעודת הנישואים דפקה במסמר על הדלת חדרו של אחיה.
אורזת בגדיה ובבכי נפרדת מאחיותייה ואמה לשלום.
לא היו בפי מילים, הבטתי בנעמי בעצב, הבנתי כלכך לליבה וכאבתי את כאבה, ככה זה אצל הערבים, המוסלמים, ויתר המגזר, כולם יודעים איך זה עובד וכמה זה עצוב.
בתקופת התיכון היו לנעמי בני זוג יהודים שהיו מגיעים אל ביתם והוריה קבלו אותם יפה, הם נהגו כהורים מודרנים ומבינים לילדיהם, כאשר גדלו הילדים,הבחינו ערף וגליה בחוסר התמסרותם לדת ולתרבות הערבית והקפידו עליהם ביד חזקה,והחלטותיהם היו ברורים ותקיפים.
אך נעמי שהתברכה בגנים של אמא, החליטה את חייה, שאותם תחייה כיהודייה, ערף נפטר שנתיים לאחר מכן, אחייה של גליה, שקד( שדי) ומנאל אחותה נדו אותה מהמשפחה ולא היו מוכנים לשמוע עליה כלל. אמה גליה הייתה נפגשת איתה בסתר, ונהגה לבקרה מידי שבוע, בדירה ששכרה עבורה בשכונת ״קטמון בירושלים״.

‫