בין הפחדים, סודות מסתתרים

"מי את?"
"אני? אני הסוד. שקט, אל תגלה זאת לאף אחד."
"בסדר."
"אתה רוצה לדעת מה הסוד?"
"בסדר."
"הכל מתחיל, בסיפור של הסוד: עמוק.. עמוק… אי שם בסיוטיך הנוראיים ביותר, מבעד למניעיך האפלים, שם הסוד שלי מתחבא, מתחבא מהעולם החיצוני. סוד, שלא אמרתי אותו לאף אחד, מעולם."
"כן, כן. מעניין מאוד. מה הסוד הכל כך גדול וסודי הזה? למה את מתחילה לחייך בצורה מפחידה?"
"המון שאלות, ואף לא סבלנות אחת, הא?"
"טוב -"
"שקט. אם אתה כל כך חסר סבלנות, אקפוץ על החלק ה'לא מעניין' ואגיע ישר אל סודי הכמוס. סודי הוא… אני אליס."
"אליס?"
"כן, אליס."
"מי זאת?"
"אתה מתכוון, מי אני."
"כן, כן."
"אליס, היא השד הכי נורא שקיים עלי האדמות, שליח השטן."
"שד, שליח השטן? את? אבל… השד שבחלומותיי…"
"אני השד מסיוטיך הכואבים והנוראיים ביותר."
"לא.. זה לא יכול להיות."
"כמובן שכן, ידידי."
"אבל… מה את עושה? מה זה הסכין הזה?"
"זה הסכין, שיכתוש את נשמתך."
"מה? לא! בבקשה לא!"
"להתראות, חברי הותיק. אנחנו עוד נתראה – בטרטרוס."