"בידו אפקיד רוחי״.

בחיים לא הרגשתי חום כזה, לא ניתן לתיאור, חום אוהב שגרם לי לשכוח שאני בכלל מת.
אני בגן עדן חשבתי לעצמי, או שזה בכלל המעבר של הגוף שלי כדי להיות ולהפוך לכלום.
אבל פה כול כך טוב , חשבתי שאני יאכל על ידי תולעים ופה מסתיים הסיפור.
אני בגן עדן ! הבנתי עם עצמי.
״צר לי להודיע לך, שאתה לא״ נשמע קול חזק אך איטי וברור.
״מי זה, מי פה?״ הסתובבתי, אני אפילו לא בטוח עם הייתי עם גוף, אך כול מה שיכולתי לראות, זה את האור הטוב והחום האוהב.
״אנוכי אלוקי אביך , אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב.״ אלוקים? אין דבר כזה, כלומר חקרתי ובדקתי ואין דבר כזה,
לא יכול להיות אמרתי שוב לעצמי.
״אחינועם, בשל החטאים והכפירות הבלתי נחדלות והלא נסלחות , אין לך זכות למשפט כראוי ולכן אתה נשלח ישר לגיהנום.״
מי זה? מי מדבר! , לא..לא , אין דבר כזה.
איך הוא יודע את שמי? אחינועם תירגע בטח אתה חולם, אולי בסוף לא נהרגת, אולי אתה עכשיו באמצע ניתוח ..זאת הזיה.
״אני שומע את מחשבותייך״ שוב אותו קול עמוק , קול לא אנושי אך מובן.
״מה עשיתי, איזה חטאים עשיתי?״
לא יודע למה עניתי בכלל, הרגשתי משוגע
למרות שגם ידעתי אלו חטאים שעשיתי, הרשימה שלי ארוכה.
״אני איש טוב, אני מחייך לכולם, מכבד את ההורים , עוזר לעניים״. לא ציינתי את הדברים הרעים , בתקווה שהוא לא יזכור.
״חדל מלדבר״ הוא הפסיק אותי, קולו נהיה יותר חזק ממקודם והרגשתי איך האור הלבן צהוב הזה, צבע לא ברור, אי אפשר להסביר במושגים אנושיים מתקרב אליי יותר ויותר
וכול המקום שנמצאתי בו התמלא באותו אור במלוא ההעוצמה ״ אתה בן אדם טוב, אתה לא רע , אתה רק עושה מעשים רעים.
פגעת באביך , פגעת בכבוד אביך.״
אבל אני מכבד את אבא שלי , אני מכבד אותו בחיי, אבל לא יוכלתי להשיב לו, משותק מפחד ״התכוונתי אליי, אני אביך״. אלוקים אמר.
״אני לא ידעתי שאתה קיים,אני איש טוב.״
השבתי לו..אם אני כבר מת , למה לא להתחנף?
״כמו שישבת וחקרת לגבי המפץ הגדול ודחיית את האמונה , כך יכולת לחפש אותי , את קיומי.
אבל העדפת לא להאמין..אתה לא רוצה להיות מחויב לדת״.
״אני מצטער״ אמרתי בקול חלש, אני באמת קצת מצטער ..אם לא הייתי רואה את הגיהנום ואת כול הצרחות שיצאו משם, הייתי מתעלם מימנו.
״זה הגן עדן שם?״ שאלתי , מנסה להעביר נושא ..אולי הוא ישכח.
לא ידעתי איזה אל זה ולאיזה דת הוא שייך, איסלאם? נצרות? בודהיזם? עד שראיתי את גן עדן , ראיתי אותם , כול כך לבנים , כול כך לבנים , וטהורים , כולם מסביב לשולחן..מחכים לאלוקים לשמוע חידושי תורה שהם לא ידעו, אך עכשיו הוא עסוק איתי , הוא צריך לשלוח אותי לשטן.
״אני צריך שתתנקה מכול החטאים, אתה נשלח לגיהנום.״ לאט לאט , האור התרחק מימני והתקדם לגן עדן ..גם הם זקוקים לו
״תן לי לחיות , תן לי עוד הזדמנות״ צעקתי בכול כוחי.
באותה שנייה יכולתי לראות מהצד , סרט על החיים שלי, ועל החיים הקודמים שלי..עברתי הרבה גילגולים הבנתי שהוא נתן הרבה צאנסים, ולא עזר..לא עמדתי בנסיונות.
״אני רוצה בני, אך אתה לא טהור״ הוא התרחק יותר ויותר.
״תסלח לי , עכשיו אני נזכר , אתה הבורא״
צעקתי שוב והתכוונתי לכול מילה , וכולי מלא בבושה.
״סלח לי, אך היום אני לא יושב על כיסא הרחמים.״ הוא אמר וסגר אחריו בחוזקה את שערי גן עדן ..נשארתי לבד , בלי אור ..
איזה אור? הכול פה חשוך ..תהו ובהו כמו שנאמר.
אבל הוא נשמע עצוב, אני יודע שהוא עצוב.