בטיפול

יואב הוא בחור אדיר. יש בו קורטוב של חן וים של מחלות נפש, שילוב שבגללו אני מאד מחבב אותו. בפגישה האחרונה שלנו הוא איים להתאבד. שאלתי אותו האם כשהוא אומר את זה, הוא גם מהרהר בהשלכות של מעשה נמהר שכזה, בפרט השלכות הכלכליות, גם עבורי. הוא טען שיהיה מוכן לשלם לי פיצוי מראש במזומן, בסביבות האלפיים שקל, כלומר על חמש פגישות. "פיצויים זה במונופול" הסברתי לו , "אם קנית נכס של מישהו, או במציאות כמו שמתנחלים קונים בתים של פלסטינאים משתכנזים. פה אתה מפרק בית. שלי." מי ירצה ללכת לפסיכולוג שהמטופל שלו, שנמצא אצלו כבר 13 שנים, התאבד? התאכזבתי גם כי יואב הוא כמעט כמו בן משפחה וככזה גם פגש את סיוון.
מיותר לציין שכל השיחה ביננו נעשתה כדי להראות לו את הצד האירוני שבדבריו ולנתק אותו קצת מתוך חווית העצמי שבה הוא נוטה לשקוע. יחד עם זאת, אי אפשר לומר שהייתי מופתע מהתגובה שלו ,הרי אני זה שביקשתי ממנו לשנות את יום הטיפול הקבוע שלנו וידעתי שזה יגרום לו לקושי מסויים ובמובן הזה צדקתי. אבל בכל זאת, משהו לא הסתדר לי, הרי הוא ממש הגזים. האם הוא מנסה לרמוז לי משהו? החלטתי להעלות את ההימור ושאלתי אותו אם ירים איתי כוסית בירה. הוא לא ממש הגיב אז התרעתי שאשתה הכל לבד אך הוא שיישא בתוצאות. הוא נראה מופתע כי רק לחש ש"זה טיפול". "נכון יואב" המשכתי את קו החשיבה המבולבל שלו, "ומה בעצם גורם לך אי נוחות?" הוא לא ממש ענה אז מזגתי לו כוס ועשינו לחיים. "ובאמת שיהיה לחייך" צחקתי. מאותה נקודה הטיפול באותו יום זרם בצורה חלקה, אם כי הוא המשיך לאיים להתאבד ואף הזהיר כי יפגע באשתו. קצת לא יפה לומר אבל היה משהו מצחיק כשטען שהוא מתכנן לדרוס אותה, שכן זאת הסיבה שבגללה נשלל ממנו רישיונו לצמיתות. אותו איבוד שליטה ברכב גרם לו לאיבוד עשתונות שבסופו של דבר, לאחר שדחפו לו צינורות וכדורים במוסד סגור במשך חודש, הגיע אליי. הוא הכיר את הנדרסת, מישהי מהכרמל שפעם היה להם קשר לא יציב. לא יכול לומר שלגמרי הבנתי אבל הם לא ממש דיברו, רק הביטו מרחוק זה בזו בשעת שקיעה, ביניהם מפרידים שדות ירוקים ויער הכרמל.
ממש כשהיה על סף מפתן הדלת בדרך החוצה, כדי לאפשר לי הפסקה לקראת הטיפול הבא, יעל האנורקטית, שהסיבה שלא אוכלת היא מאותה הסיבה שיואב לא יוצא מהדיכאון שבו הוא שרוי כבר שנים והיא חוסר במזון רוחני, אמר שהגזים. אני ייעצתי שלא יעשה מעשים שאחר כך יתחרט עליהם והוא הסכים איתי. בגלל זה אני מסמפת אותו. אני יודע שבסופו של דבר הוא יקשיב לי. ליתר ביטחון למרות זאת, הזכרתי לו את ההשלכות הכלכליות.
אני לא יכול לטעון שהייתי רגוע באותו השבוע, מצד שני גם הוא לא. באמצע הלילה הוא התקשר אליי בזמן שנטע, בחורה ממש אדירה, עם חזה מכיל כמעט כמו שאני מנסה להיות כלפיו ובייחוד עם המון עומק, הייתה אצלי. היא בדיוק הוסיפה תבלין הודי מגניב לפסטה כשיואב אמר שקנה אקדח ושהוא מתכוון לירות בעצמו. איכשהו שכנעתי אותו לבוא אלינו לארוחה. השקיתי אותו באותו ערב בהמון בירה והוא נפתח בפניי. כשהלך נטע אמרה שהיא לא מכירה מטפל שמטפל בכזאת צורה ושהיא לא חושבת שזאת הדרך הנכונה להתמודד עם בחור דכאוני כמו יואב. אני נוטה להסכים איתה אבל בסופו של דבר נפרדנו אני והיא כך שהנושא הזה, של איך אני מטפל בעיניה, נשאר קצת לא פתור. שבוע לאחר מכן יואב לא הגיע. ניסיתי להשיג אותו במשך ימים ללא הצלחה. לבסוף החלטתי להפתיע אותו בביקור בדירתו. נטע הייתה שם. "עם סיון היה לי יותר כיף" אמר לי מיד. "אתה עדיין חייב לי עליה כסף" הרמתי עליו את קולי.
לפגישה הבאה הוא הגיע עם חפיסת שוקולד. בתור ילד, הציבו לו גבולות ברורים, למשל כשההורים שלו לא הרשו לו לחצות את מפתן דלת חדרו במשך שבעה חודשים כי נכשל במבחן. לכן אני הייתי נוהג לאפשר לו דברים שלא הייתי מאפשר למטופלים אחרים, כמו למשל לאכול במהלך הפגישה. למרות זאת זכרתי שהוא אף פעם לא הביא שוקולד לפגישות ומעולם לא קנה לי סתם מתנת תודה גם כשהייתי יוצא מגדרי, כמו למשל מאפשר לבנות הזוג שלי לשכב עמו , אז הרגשתי שמשהו קורה.
"תשמע יואב, אני חושב שכדאי שניפרד. הגענו לנקודה בטיפול שאני לא יכול לעזור לך יותר". כשיידעתי אותו במה שעתיד לקרות מבחינתי לפחות, הוקל לי כי הבנתי שזה באמת הצעד הדרך הנכון. לנטע, סיוון וכל אלו שהיו לפניהן, היה מעניין לשכב עימו, בחור דיכאוני עם נפש עדינה וכנראה גם טוב במיטה. " כן, אתה צודק. גם אני חושב כך. לגבי הכסף שאני חייב לך, אשלח לך אותו בדואר, טוב?". אין ספק הבנתי, הוא מרגיש בנוח איתי כדי לבקש בקשות כאלו אבל יש עניינים שלמרות הכל, אני לא מוכן להבליג עליהם, בייחוד עבורו.
"ממש לא, יואב. אתה תשלם לי כאן ועכשיו. דברים כאלו לא דוחים". הוא הביט בי בעיניו הכחולות והעצובות וריחמתי עליו. "אתה יודע מה, אני אוותר לך על כמה שאתה חייב לי עבור סיוון אבל עדיין אתה חייב לי על ארבע פגישות". הוא אפילו לא הביט בי כשהתקדם לעבר הארון, פתח את המגירה והוציא משם את משחק המונופול. "בסדר" הוא נראה משלים עם המצב. " אז כרגיל 1600, בשטרות של 50?" . "בהחלט יואב, יש דברים שלא אתן לך להתחמק מהם".