"בחירה שלי, אמא"
"אמא, את פנויה שנייה?" שאלתי אותה. השפלתי את ראשי והתיישבתי באחד הכיסאות. היא הסתובבה לכיווני וחייכה. "כן בטח, על מה אתה רוצה לדבר?" היא התיישבה לפניי.
"אני… נפרדתי מהחברה שלי…" התחלתי לומר, ממש לא כמו שרציתי. היא העלתה על פניה חיוך עצוב.
"למה? היא היתה כל כך חמודה ואדיבה, מה קרה בינכם? רבתם?" היא הניחה את ידיה על השולחן.
"לא פשוט… אני, אני לא אוהב אותה…" אוף! למה אני לא מצליח להגיד את זה?! לקחתי נשימה עמוקה והבטתי בפניה.
"אני אוהב בנים, אמא."
הבעת פניה התחדדה והתמלאה שוק. היא נרתעה מעט אחורנית. "א-אתה מה? ל-איך? מה… אבל…" ידעתי. היתה לי הרגשה שככה היא תגיב. "אני אוהב בנים אמא, אין מה להבין או להתבלבל." היא המשיכה לשתוק, וכעבור דקה היא קמה והלכה.
נשארתי לשבת במטבח עם עצמי.
היא המשיכה להתעלם ממני, מתנהגת כאילו אני לא קיים בכלל. לא משנה כמה פעמים ניסיתי להסביר לה שזה לא משהו בגללה, שזו פשוט ההחלטה שלי, היא לא היתה מוכנה להקשיב לי.
היא היתה מדברת איתי רק כשהייתי צועק בבית שאני הולך להביא חבר הביתה. היא אסרה עלי להביא אותו, טוענת ש "אני לא רוצה לראות את הבן שדירדר את הילד שהיה פעם הבן שלי."
היא מחליאה אותי.
אני יודע שזה אולי לא הדבר הכי נכון, אבל זה מה שאני מרגיש, אני פשוט לא יכול להימנע מזה.
היא יכולה לצעוק כמה שהיא רוצה שאני צריך להוציא את השד הזה מתוכי, בחינתי היא פשוט לא מבינה כלום.
תגובות (7)
ואווו ספיר כתיבה מאוד יפה קצת שונה משאר הסיפורים שלך אבל אהבתי
ואת צודקת מסכימה איתך דבר שיצאה ממך והוא חלק ממך איך אפשר בכלל שלא לקבל אותו איך שהוא .. מה לעשות יש אנשים ויש אנשים
אוהבת שרית ❤️
אני בוכה פה. זה פשוט לא הוגן, כל כך לא הוגן. אם הבן שלי יהיה הומו, אני אחייך אליו ואוהב אותו ואפילו פי שניים יותר מלפני כן כי הוא העז לסמוך עליי ולבטוח בי וסיפר לי את זה. זהו. (הומואים אהבת חיי ♥♥)
וזה מכאיב לי שאנשים מגיבים ככה. זה מכאיב לי וזה כל כך דוחה ומגעיל ומזעזע ואני רוצה להרביץ לאנשים כאלה, סליחה שאני אומרת. זה מכעיס אותי כל כך. כל כך כל כך. ואפילו השם.. "הומופובים" זה שם מפגר. כי זה כאילו פוביה, פחד מהומואים. האנשים האלה לא מפחדים מהומואים, הם דוחים ומגעילים ולא מקבלים את השונה וחסרי ערכים וכבוד. זה מה שהם.
הצלחת להרגיז אותי, ספיאנו.
כתיבה יפה אבל אני לא כלכך מסכימה עם מה שכתבת לא בצורה קיצונית כמו הבנות האלה פשוט קשה לי לקבל הומואים ולסביות לא יודעת למה זה ניראה לי נוגד את דרך הטבע באיזהשהוא אופן נגיד נכים וזקנים ותינוקות וכל זה אני מאוד אוהבת אז זה לא בקטע של לקבל את השונה פשוט.. לוידעת אבל הכתיבה מאוד יפה
אני מבינה אותך, אני מבינה שלא כולם מוכנים לקבל את העובדה שיש אנשים כאלה, וזה בסדר, הגיוני, אבל להגיד מעכשיו שאם יהיה לך ילד הומו את תכחישי אותו, זה מזעזע לדעתי (!)
אני חושב שטת הסיפור הזה צריך לקרוא כל אחד במדינה הזו וכל אחד בעולם,וכל אחד חייב להבין את המסר שאת מציגה בצורה הכי טובה שיש-הם בני אדם.הם לא שונים מאף רחד וגם להם יש זכות לממש את האהבה שלהם.
הומו או לסבית זה לא קללה.ואנשים שככה קוראים ומקללים אחד את השני עם שני המילים האלה צריכים להתבייש בעצמם ולחשוב שוב.זה הכול.
אני שמח שכתבת את הסיפור הזה.רק ככה אנשים מבינים את זה.את החוסר אנושיות הזו שככה כנשים מתנהגים אל אנשים.למי אכפת מגזע מין דת צבע עור תשוקות מיניות?זה בן אדם ..נקודה.
מדרג חמש פלוס :)
אחת מן הסיבות שבגללן אני מעריצה את ברק אובמה. היא כי הוא אישר נישואים חד-מיניים.
ועל אף התגובות החריפות שהוא קיבל, הוא נשאר בשלו.
יש מיליון ואחת דברים שנוגדים את חוקי הטבע, אבל לא מייחסים להם חשיבות כלל וכלל.
אם שונאים מישהו למשל, עדיף לשמור את השנאה הזאת בבטן – ולא ללכת בעקבות היצרים הרעים שלנו ולרצוח אותו. ההומופובים שמתנגדים לאהבה הזאת, פשוט הולכים לתקשורת ומלכלכים על אנשים שבסך הכל אוהבים ונמשכים למין שלהם, בצורה בוטה ונורא מגעילה. ואני חושבת שבאמת צריך להכות אותך.
אם הבן שלי( בעתיד) יגיד לי שהוא הומו, אני אקבל אותו ואוהב אותו. כי בשביל זה נועדה המשפחה. המשפחה נוצרה כדי להגן עלינו ולאהוב אותנו, ולא כדי שניפגע מהם.
אני ממש מקווה שהם יקבלו את כל הזכויות שמגיעות להם, וזה לא משנה מהי הנטייה המינית שלהם.
ומסכימה עם אופיר, הומו ולסבית זה לא קללה. זה כמו שאנשים מקללים אחרים כביכול על-ידי המילה -'אוטיסט', שהם אינם יודעים אפילו מה המשמעות של אותה מילה.
אני מסכימה איייתתתתךךך! ופשוט כל הכבוד לך על הקטע הזה, זה באמת מראה בגרות אמתית. ♥
אופסי…להכות *אותם.