בחירה מתוך חייה של אמנדה פרק שבע ❤

בחירה מתוך חייה של אמנדה.
פרק שבע:
גברת ונסה המנהלת קראה לי.
היא הסבירה לי שיש מישהו שרוצה להיפגש
איתי, לא הבנתי מי הוא ..לנער היה שיער
שחור שהיה נוגע מדי פעם ועיניים בצבע חום כהה.
צבע גופו היה לא כהה מדי ולא בהיר מדי..
כשדיבר שמעו שדאג מאוד אך לא ידוע למי.
הוא שאל מתי אני יגיע, אמרתי לנער ששכח לומר
מה שמו.. זאת אני, אני אמנדה מאליק.
ושאלתי ” מה שמך?” ענה לפתע ” מצטער, ששכחתי
לומר את שמי, שמי זאין מאליק. ”
עניתי ” איך זה יכול להיות..אתה אחי?"
אמר ” בואי נדבר בחוץ, בבקשה אני יספר לך הכול,
אני מבטיח לך ,אמנדה.”
עניתי ביסוס ” אוקי"..
יצאנו החוצה ,הלכנו לגינה שם התיישבנו על הסבסל.
בהתחלה היה שקט ,אף אחד לא אמר דבר.. לבסוף התחיל
זאין לומר ” אני אח שלך, פשוט נולדתי לפניך והייתי עוד עצמאי לכן הם
השאירו אותי איתם.. “ והוסיף לעומת זאת את היית קטנה והיה להם קשה
לגדל אותך.. הם רבו כל יום ולילה שתגדלי מי יקח אותך,שתיהם רצו אותך
והם נפרדו כי לא יכלו יותר.. עכשיו אמא התחתנה שוב ,ונולד עוד ילד שקוראים לו אוסטין..
הוא שיקר לך כי לא היה לו ברירה ”.
עניתי ” אז יש לי שני אחים אחד אתה והשני אוסטין שאמר לי שהוא דוד שלו ”
התחלתי לבכות.. לא ידעתי לפתע זאין חיבק אותי ואמר ” מצטער ”
.מסתבר שאני עכשיו חוזרת לגור עם שני האחים שלי בבית שלא הייתי כל חיי!
אני רציתי לבכות עוד לא יכולתי יותר כל פעם משקרים לי ומסתבר שיש לי הורים ואחים.
נפרדתי מכולם וכתבתי מכתב לאנה ואדוארד!
לאחר שעתיים ,אנחנו נוסעים לבית ..נרדמתי בדרך שלא הרגשתי שכבר הגענו לאחר כמה זמן.
כשפתחתי את עיניי כבר הינו בכניסה שאוסטין לחץ על הפעמון..
כשנכנסנו, לא ידעתי מה לומר הכל היה גדול, מולי עמדה אישה בת ארבעים .
שיערה היה בצבע שחור כמו שלי רק קצר יותר ועינייה היו בצבע אפור כחול.
היא הסתכלה עליי הרבה זמן ואמרה ” כמה גדלת אמנדה, נהפכת לנערה יפיפיה" .לא ידעתי מה לומר בעיקר אז פשוט שתקתי.. לבסוף הם העשו לי סיור בבית ולבסוף ראו את חדרי.
הרגשתי לא כך בנוח במיוחד הכל זר לי עדיין למרות שהם המשפחה האמיתית שלי.
כשפנינו לדלת השנייה בצד ימין ובו היה כתוב את שמי כך שיזכור באיזה חדר אני נמצאת ..
הדלת הייתה בצבע שמנת וכשנכנסים רואים ממול שולחן כתיבה ,השולחן היה בצבע שמנת ועל השולחן היה מנורה קטנה ומחברת קטנה פירחונית עם עט שחור.
והכיסא היה עם גלגלים בצבע לבן שמנת,
בנוסף על השולחן היה מחשב נייד בצבע לבן מבריק.. למטה היה שלושה מגירות בצבע שמנת. מעל השולחן היה חלון קטן בו רואים את הבית, של השכן.
על הריצפה היה שטיח בצבע סגול בהיר ,הצבע אהוב עליי ..
בצד ימין היה מיטה גדולה בצבע שמנת ובכל צד היה שידה הצד ימין היה מנורה ונייר טואלט ולמטה היה מגירה בה יש שלט של מזגן, פלסטרים..בצד השני היה שעון מעורר בצבע סגול, שקע לטלפון.
על המיטה היו מצעים סגולים ולבנים שילוב מצויין כך חשבה.
ממול למיטה היה חדר נוסף לחדר בגדים.. היא לא התפלאה כל כך אי פעם מבגדים, כל כך הרבה בגדים ומסתבר שאמה רצתה לקחת
אותה לקניות.. היא אמרה שאולי הן הלכו מחר לעשות יום כיף ,בשבילי.
בצד ימין היה גם שולחן איפור עם מראה ואור מסביב כך שהיה לה מספיק אור כדי לראות את עצמה.בנוסף השולחן היו שתי מגירות גדלות בתוכן הדברים לבית הספר ועוד כל מיני דברים בצד השמאלי היה מדפים של ספרים, מגזינים וכמה תמונות..
לא היו לה תמונות של החברות שלה כי לא הכירה חוץ מאנה שהביאה תצלום בו שתיהן בתמונה ,מחייכות חיוך אמיתי והרבה אושר..
אני זוכרת ששמחנו הינו באותו חדר.
ובנוסף יש לי תמונה של אדוארד, הוא הביא לי את התמונה ביד לפני שיצאת מהפנימייה.. חזרה לכאן ,לבית שבקושי עברתי את הילדות שלי!
אני לא צריכה להיות עצובה שעכשיו אני בבית חם ואוהב להפך אני צריכה לשמוח כי הרבה היו מחליפים אותי בשמחה, אך עדיין אני מרגישה שונה, כל כך לבד!
לא משנה לי הדברים שקיבלתי בגלל שאני גרה כאן, פשוט אני רוצה להיות מאושרת עם המשפחה כמו שהייתי עם המשפחתי המאומצת.. זה נשמע מוזר אבל אני לא מרגישה שייכת לכאן בקושי, אני מקווה שזה יסתדר אמרה לעצמה.
היא נשכבה על המיטה הרכה, היה לה נוח ממש.. היא רגישה שעינייה נעצמות והיא נופלת לשינה עמוקה..