בחירה מתוך חייה של אמנדה פרק רביעי ♥
היי ..אני יודעת שדי הזנחתי את הסיפור אבל לא היה זמן כי הייתי צריכה לסדר את הדברים לבית הספר וגם הייתי רוב הזמן בבית עם האחים הקטנים שלי לכן לא יכולתי לעלות את הפרק. היום בערב אני טסה לחול לכן גם לא היה זמינה.. זה כל כך מוזר שאני יחזור היה כבר בית ספר!
אני לא ממש מאמינה שעוד מעט הסיים את שנה האחרונה שלי בחטיבת הביניים!
זה לא נקלט..
טוב הפעם חפרתי קצת ,אז ..פרק !
בסוף הפרק הקודם:
כעבור זמן מה, כשסיימתי לאכול.. גברת ונסה קראה לי ואמרה לי שיש אנשים שרוצים לפגוש
אותי.. חשבתי שאלו היו משפחתי המאומצת אבל לא, אלו היו אנשים שממזמן לא פגשתי, יותר נכון אנשים בכלל לא פגשתי או זכרתי בכלל..אלו היו…
פרק רביעי:
אלו היו..זוג הורים בערך בסביבות שלושים הייתה אימא ובסביבות ארבעים היה האבא.
לא ידעתי מה בכלל לומר אז פשוט שתקתי..
גברת ונסה אמרה שנוכל לדבר בחדר שלה .
אני פשוט הלכתי לפניהם כי ידעתי כבר את הדרך, לחדר.
כשהגענו לחדר, נתתי להם להיכנס ראשונים ולבסוף נכנסתי וסגרתי את הדלת.
לא אמרתי כלום ועמדתי שם בלי לזוז, לא הבנתי מי הם או אולי הם היו הורים הביולוגים שלי אבל אמרתי לעצמי בראש שזה לא הגיוני..
שאלתי אותם ' מי אתם? ומה אתם רוצים ממני? '
הם הסתכלו על אחד השני והגברת החלה לומר ' אנחנו ההורים שלך, ו..תקשיבי עד הסוף '. שאלתי ' למה להקשיב לכם? '
הוספתי ' כל הזמן חייתי בשקר! '
הגברת עמדה המומה שעמדה שם בלי לומר דבר אך איש המשיך את דבריה של הגברת,ואמר ' את צודקת את לא צריכה להקשיב לנו אבל רצינו לספר לך ובאנו לכן במיוחד '.
שאלתי ' למה? ' והוספתי ' רק עכשיו? '
רציתי לבכות אבל לא בכיתי כדאי להראות להם שאני חזקה.
אמר ' לא יכולנו, המשפחה המאומצת שלך לא נתנה להתקרב עליך, הבטחנו! '
אמרתי ' מה הבטחתם, אה? ' הוספתי ' שאני חייה בשקר כבר הרבה זמן!?'.
הם שתקו בלי לומר דבר התרחקתי מהם ואמרתי צעקה ' אם הייתם ההורים שלי, היה לכם אכפת, ממני! ' פתחתי את הדלת ורצתי החוצה לגינה.. כל הדברים שאמרתי והם אמרו לי חזרו לי ברצף בראש והתחלתי לבכות ואמרתי לעצמי ' איך זה הגיוני? זה רק חלום! '
הייתי שם הרבה זמן ולפתע הרגשתי שאני עיני נעצמות..
כשקמתי ראיתי את השמש זורחת, רגע מה ,איך הגעתי לכאן?
נזכרתי אתמול בביקור של ההורים שלי הביולוגים..נכנסתי לפנימייה וכל הפנימייה הייתה ריקה וחשבתי לעצמי כנראה הם אוכלים עכשיו ארוחת בוקר..
הלכתי ולא שמתי לב ונדקלתי במישהו, לא ראיתי מי זה והמשכתי אך במי שנדקלתי קרא בשם שלי.
לא היה לי כבר אכפת איך אני נראת פשוט רציתי להיות בחדר ולשכב במיטה .
אך כשנכנסתי ראיתי על המיטה מכתב ..
כנראה מהורי .
פתחתי את המכתב והתחלתי לקראו שמעתי מישהו נכנס אבל המשכתי לקראו ..
הבנתי שיש לי אח שקוראים לו אוסטין והוא גדול ממני בשנה ויש לי גם אחות קטנה בשם גסיקה .בת 10..גרים הלונדון .
וכך זה נמשך כל הסיפור אבל עדיין .
זה לא מרגיש כמו המשפחה שלי ..
שמתי את המכתב במגירה ונשכבתי ..הסתכלתי על הקיר .
ראיתי עוד מישהו נכנס אבל לא היה לי כוח להסתכל ..
לפתע שמעתי מישהו קורא לי ,הרמתי את הראש ואמרתי ' מה ?'
ראיתי את גברת ונסה ,אנה ואדוארד.
קמתי מהמיטה ואמרתי ' אני לא יכולה יותר '
הם הסתכלו מבולבלים …
אנה ' מה את לא יכולה יותר?'
עניתי ' לא חשוב ' .
אנה אמרה ' זה כן חשוב '
עניתי ' אולי ..אולי לא'..
ענתה אנה ' נו תגידי ,את יכולה לבטוח בנו '
עניתי ' בפעם האחרונה שבטחתי במישהו זה היה שלא ידעתי שהייתי מאומצת ובאותו יום אבא המאמץ לי נפטר '
אדוארד אמר ' את יכולה לבטוח בנו ,הפעם באמת ' .
גברת ונסה פתאום הגיבה ואמרה ' מצטערת ,לא ידעתי שלא פגשת את הורים בכלל '..
עניתי ' בפעם האחרונה זה היה שהייתי בת שלוש '.
והוספתי ' קיבלתי מכתב מהם ,הם השאירו על המיטה שלי מאתמול ..מסתבר שיש לי משפחה ואחים .יש לי אחות בת עשר ואח בן חמש עשרה' .
אנה ' את בסדר ?'
אמרתי ' נראה לי שכן ,אפשר לא לדבר על זה ,זה נמאס לי ' ענו ' כן אפשר ' עניתי ' תודה '
הם הלכו רק אנה נשארה ואני הלכתי להתקלח .כנכנסתי שמתי את הדברים שלי ונעלתי הדלת ..לכל אחת יש חדר מקלחת עם חדר הלבשה קטן ..כך שלא צריך לחכות בתור שזה מצויין ,לדעתי .
כסיימתי להוציא את כל הליכלוך במקלחת מרעננת ,יצאתי ולקחתי מגבת ונגיבתי את עצמי ולבסוף לבשתי בגדים ושכחתי שהיום הנשף האביב..סידרתי את הדברים ונכנסתי לחדר ואמרתי לאנה שהיום יש את הנשף ..
הגיע הזמן לאכול צהריים ,אז נחלפנו לבגדים של הפנימייה ,כמו כל הזמן יש ברכה לפני הארוחה ואז אוכלים .
הייתי רעבה ,אכלתי וכשסיימנו לאכול חזרנו לחדר ..
תגובות (0)