בחיפושי אחר החופש.

בחיפושי אחר החופש, אני נתקלת במראות רבים חלקים יפים וחלקם מכוערים.
אספר לכם על רגע פשוט ומקסים שהיו עדים לו רק שלושה אנשים ובריאה אחת.
אני ישבתי על המדרכה ממש קרוב למקלחות של הים באילת, החזקתי בידי את בקבוק הבירה, הפרטנר הקבוע שלי בחיפושי אחר החופש.
ושם הם היו ממש על שפת הים, היכן שהמים המלוחים נושקים לחול הרך.
היה זה המקום האינטימי ביותר של הגלים, שם ,ממשם שם, לוחשים הם לחוף כמה הם מתגעגעים.
היא לבשה שמלה לבנה ושקופה ומתחתיה היה אפשר לראות בגד ים שלם, שחור.
הוא לבש בגד ים לגברים, חסר חולצה. שערו היה קשור בקוקו מאחורי עורפו ושלה משחק עם הרוח, נלהב וצורח כצבע השקיע.
הם לא היו ככול זוג רומנטי הבאה לחוף בשעת דמדומים, הם היו רקדנים.
כמובן שלא נראה כאילו היו מודעים לקיומי שם מסתכלת, אך התמזל מזלי וראיתי איך שניהם בשווי משקל מופתי ובהרמוניה, מחלקים מחמאות אחד לשני ללא מילים, בוטחים איש ברעהו ללא פחדים. הים הושפרץ לכול עבר עם כול תנועה ,מגביר את יופייה. הם לא רקדו לקהל לקבלת כסף, ולא כדי להרשים אף אחד, הם רקדו כי ככה הם ידעו לדבר, הוא אמר לה אלף פעמים כמה הוא אוהב בכול סיבוב ומשיכה אליו, היא אמרה לו אלף פעם כמה היא מעריכה ואוהבת עם כול הטעיה, חיוך ונפילה.
הייתי עדה לשיחת אוהבים חופשיים חסרי צרות, קלי דעת.
וידעתי בלבי טעימה אחת לחופש של אחרים, שידעתי שלא אהיה שלי לעולם.