בחור כזה
אני נפתחת והוא קולט כל חלק ממני
רואה, מאזין, סופג
אני אדם שונה כשאנחנו מדברים
וזה לא מוזר לי בכלל.
אני בוטחת בו קצת יותר מאחרים
אבל עדיין לא מספרת הכל
גם כשאני חייבת מישהו שישמע
ואולי אני פשוט מחכה לרגע המתאים.
הכל כל כך פואטי
"כשיעזוב ישבר ליבי"
מתי אוכל להודות בפני עצמי
שאולי יש כאן משהו אמיתי
אולי זה לא רק בראש שלי.
תגובות (2)
הממ ספיר – היי! מלא זמן לא קראתי אותך ואין לי מושג למה. יופי לי, יופי, באמת כל הכבוד. הכתיבה שלך היא באמת נוסטלגיה בשבילי, היא נהדרת ועדינה וכיפית. זה בכלל לא משנה מה תכתבי.
היי!
תודה, אני ממש שמחה לשמוע את זה ☺