בושמת

עמדתי בתור לקופה עם מוצרים בידי וניסיתי כל יכולתי לאזן אותם על ידי כדי שלא יפלו, הבטתי בשעון השעה 11:30 יום שישי, הטור לקופה היה ארוך חיכיתי בשקט, מתפללת בלב שיגמר כמה שיותר מהר רק רציתי לחזור כבר לבית, לפני עמד בחור צעיר בבגדי צבא בידו שקית מחכה גם הוא, בטעות הפלתי את אחד המוצרים שלי, וזה התגלגל לפניו הוא הרים והגיש לי אך לא יכולתי לקחת ממנו בגלל ידי העמוסות הוא צחק שראה אותי כך הוא הביא לי מספר שקיות ועזר לי להכניס את המוצרים לשקיות, בדיוק שבאתי להודות לו יד נשלחה מאחריי ונגעה בו ואני אוטומטית זזתי אחורה מאחורי התגלתה בחורה צעירה ויפה הוא חייך מיד שראה אותה ״רוני, מה שלומך?״ הוא שאל בחיוך והיא ענתה ״אני מעולה, מה איתך אמיר?״ הם המשיכו לדבר שאני בניהם והטור התקדם הגענו קרוב וקרוב לקופה שראינו את הקופאית קריאת תדמה יצאה מפיהם של רוני ואמיר ואני הבטתי בהם בהפתעה הקופאית הביטה בהם בחיוך שראתה אותם היא הייתה די מבוגרת אולי 65 אולי יותר.
״בושמת״ שניהם קראו יחד
היא הביטה בהם בצורה מיוחד כמו מבט של אם אוהבת ״מה שולמכם? ספרו לי איך אתם״ היא שאלה ברגש והתעניינה באמת לשמוע את תשובותיהם ואני שעמדתי מהצד גיליתי שזו הייתה המורה שלהם, והם היו ילדים שאף אחד לא האמין בהם היא היחידה שהיתה מסוגלת להאמין גם שהכול נראה אבוד הם הצליחו בזכותה והגיעו רחוק הם ניסו לחפש אותה כדי להודות לה אך לא מצאו אותה.
לאחר כשבוע עמדו על אחד ההרים הגבוהים לאחר שעלינו אותו וגם בושמת וכל תלמידיה שהיו רבים מאוד, עמדתי מהצד ראיתי אותם צועקים לאוויר וצוחקים ביחד הם עזרו וכיבדו כל כך את בושמת. בסוף המסע הם עמדו כולם ביחד צועקים לחלל האוויר ״ הצלחנו שם הם עמדו לפני מספר שנים והבטיחו לבושמת לעשות כול יכולתם להצליח, והנה הם עומדים פה היום. הסיפור ריגש אותי עד דמעות אך שבאתי לבכות לא יכולתי, אלא פקחתי את עיניי והתעוררתי.