בוקר כלילה יאיר
שוב החשיכו השמיים. השמש שקעה אל מעבר לקו האופק. "לעזאזל! לא עוד שקיעה…" היו מחשבותיה של השמש השוקעת, אילו יכלה לחשוב.
עוד אדם אלמוני נפטר מן העולם לעת ערב, "למה דווקא אני?" הרטיטו שפתיו הרפות. קולותיהם של מאות ביליוני שוכני העפר עלו מן השאול וקראו: "לא רק אתה. כולם!" והוא הצטרף אליהם באנחת השלמה.
ציפור שיר צייצה בעליצות אי שם בינות העצים. "שקט שם!" קרא איזה שכן שניסה לתפוס תנומה, "לילה עכשיו," הוא אמר, "ציפורים לא מצייצות בלילה!" אבל הציפור רק רצתה להיות מיוחדת. היא צייצה שוב, עוד ציוץ קטן וכמעט שבלתי נשמע, רק כדי להראות שלא תיכנע לסדרי העולם המעיקים, והלכה לישון, ככולם. ינשוף רעבתן, חיית לילה אמתית, בהה בציפור בעיני ענק עגולות ותאוותניות. הוא המתין בשקט על ענף נוח בצמרת העץ. המתין שהציפור תירדם לבלי להקיץ שוב… אילו רק לא הייתה שרה, אולי הייתה ניצלת מזה.
מאי שם, נשמע קול צרצורו של צרצר מצרצר. מכונית חלפה על פני כביש שומם, הרוח שהותירה מאחוריה הפריחה כמה עלים מתים אל האוויר, ואלו הסתלסלו בריקוד חינני ורגעי לאור פנסי הרחוב המהבהבים, וצנחו מטה, ממתינים בקוצר רוח למכונית הבאה שתחלוף על פניהם ותעיר אותם שוב לחיים. והחיים המשיכו כהרגלם. דג אכל תולעת ואיש אכל דג ותולעת אכלה איש. גם על השמש, החוזרת על מסלולה בן היממה, שוב ושוב במשך מיליארדי השנים, לא באמת נמאסה מלאכתה השגרתית. מעולם לא חשבה היא לסטות מעט ממסלולה לצד זה או אחר, שכן מה תועלת תהיה בכך?! ואולי כן הייתה סוטה ממסלולה, אילו רק הייתה יודעת לחשוב…
אי שם, על אדם אחד אכן נמאס הכול. נמאסו עליו החיים, נמאס עליו לקום בבוקר, נמאס עליו לנום בלילה. נמאסה עליו שגרת החיים המעיקה, החוזרת ונשנית. הוא החליט, בפרץ של יצירתיות חסרת מעצורים שגם ההיגיון לא יכול לעמוד לה שיעשה משהו מיוחד ויוצא דופן. הוא לא חשב מה יצא לו מזה והוא לא חשב כלל מה יעשה, הוא רק ידע שזה מה שהוא הולך לעשות – דבר כול כך מיוחד, כול כך נפלא ופורץ גבולות, שאף אחד, אף לא השמש במשך ביליוני שנות קיומה, לא ראה כמוהו.
היה זה איש יצירתי במיוחד, הוא לא חדל מעמלו אף לרגע קט והשקיע את מיטב אונו ביצירתו החדשה. לילות כימים, בנה, שכלל ופיתח את פרי רעיונו. ולבסוף, כשסיים, זרחה השמש על יצירה פלאית וחדישה לחלוטין בכול היבטיה, דבר מאין כמוהו. האיש הביט בגאון ביצירתו החדשה, בה תלה את תקוותו היחידה ויקרת הערך – התקווה כי יצירה זו, עבורה התייזע והקיז מדמו, תהיה זו שתשנה את סדרי העולם המקובעים ותציל אותי מייסורי השעמום שבשגרה.
אך למירב הדאבון, לא כך היה. יצירתו, גאונית ככול שתהיה, ועל אף שהשפיעה רבות, לא שינתה במאומה את התנהגות העולם בכללותו. השמש המשיכה לזרוח בבוקר ולשקוע בלילה. ציפורי שיר המשיכו לזמר וינשופים המשיכו לטרוף אותן. צרצרים צרצרו, עלים ריקדו ברוח, ותולעים, דגים ובני אדם המשיכו באכילת זה את זה במעגל אינסופי.
אותו האדם החליט לנסות שוב, אך ככול שניסה, כך נוכח לדעת שיצירותיו אינן מחדשות שום דבר משמעותי. הוא נפל בדיכאון עמוק, חשב להתייאש ולהיכנע לשגרה חסרת המנוס, אך אז עלה בליבו רעיון: "אם לא אוכל לשנות את העולם," הוא הכריז, "אשנה את עצמי! בעייני רוחי אראה את העולם כשונה ומיוחד." והוא שינה את נפשו, עיוות את רוחו, כך שהעולם קיבל גוון חדש ומיוחד מבעד לעיניו.
ומאז, מסתובב לו ברחובות אדם לבוש סחבות, מבט מזוגג בעיניו. "הזמן בו השמש שוקעת – בוקר הוא, והלילה – בו היא דווקא זורחת!" היה קורא בראש חוצות בביטחון מלא. לעת ערב, היה הוא יוצא לסייר בשדות, מחפש להשתיק צרצרים המשמיעים את קול צרצורם הצורם ולעודד ציפורי שיר לצייץ, בשם רוח המרד בטבע. הוא היה אוכל תולעים ומאכיל דגים בבני אדם, וחולם על היום בו יפוצץ את השמש, כך שלא תיאלץ לחוג סביב סביב בלי מנוח. "אולי יום אחד," הוא היה נוהג לומר בלהט נרגש, "אף אלמד את השמש לחשוב." ועיניו היו מתמלאות תקווה חסרת גבולות.
אנשים היו קוראים לו משוגע, אך הוא הוא התעקש על הכינויים "יוצא דופן", "שונה" ו-"מיוחד".
תגובות (36)
מעצבן שכמוך.
זה שירפור מעצבן.
למה? ככה.
-.-
חחח שירפור, זה כאילו שיר-סיפור? אבל איך הסיפור הזה דומה בכלל לשיר?
בכול מקרה, אני לא יודע מה את רוצה…
כן. שירפור. זה סיפור שלא דומה לשיר אבל כתבתי שירפור כי רציתי לכתוב את זה.
שירפור. אני אשתמש בזה.
שירפור זו הגדרה מדהימה! כול הכבוד! אני גם רוצה להשתמש בזה. אפפפשששררר?????? פפפללייייזזז!!!!!!!
אתה בכל מקרה תגנוב .-.
חחחח אהבתי.
אם כבר הוא גונב, אני אגנוב מהגנב :)
יהלי, את שונאת אותי?
לא יודע מאיפה זה בא…
לא ממש.
אני בדיכאון ללא סיבה, אז אני מעצבנת. לא אישי נגדך.
אה, טוב. יופי.
שתדעי שאם אני מעצבן אותך עם פוצפינים למיניהם וכדומה, זה לא בכוונה להציק, זה בצחוק. אם זה באמת מפריע לך ברצינות, תגידי לי כדי שאפסיק.
ובכן, רק המשוגעים הם אלה המשנים את העולם.
אהבתי את הסיפור, במיוחד, והכתיבה יפהפייה.
*צנחו מתה -מטה
אהבתי מאוד. אתה כתבת את זה בצורה יצירתית (אם זו המילה הקרובה למדויקת)
ומאוד מעניינת. אני אישית נהנתי לקרוא :)
תודה חץ וקשת וספיר, על התמיכה ועל ההיגוי. תודה ושוב תודה.
אהבתי מאוד!
זה היה ממש עמוק, שפה גבוה, ניסוח מ-ע-ו-ל-ה-, פשוט מרגש פוצי!
זה דניאל בשבילך! לא פוצי ו(בגלל חוצפתך )גם לא פוצפין.
אהה ותודה על התגובה המעודדת.
*משחקמיליםמשחקמילים*
חחחח טוב שהערת את תשומת לבנו לזה. אבל כן, זה התפקיד שלה – לעודד. לא ככה?
אהבתי D:
שמח שאהבת
חחח את רוב הסיפורים שאני אוהבת. אבל אתה כותב מדהים דירגתי 5.
(אשמח אם תכנס לסיפורים שלי ותעיר\תאיר.)
היי דניאל,
שמי אנג׳לה, ואני מנחשת שאתה כבר יודע…
לדעתי אתה ממש מוכשר, ואתה נותן חוות דעת ממש מדהימה, למרות שאתה צריך לדעתי להגיד אותה יותר בעדינות…
אז אתה יכול לקרוא את הסיפור האחרון שלי ׳מה זה אהבה?׳
ולתת ביקורת שאני אשפר?
אתה חייב לראות: https://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%97%D7%99%D7%99-%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%93.html
דחוף!!!!
למה גרמת לי לראות את זה?
כדי לעצבן אותך -,-
סתם, כדי שתסביר לילדה שלא רושמים ככה, כי אתה יודע לתת תגובות.
בקיצור; היא רוצה שתוציא את רשעותך על המחבר.
תודה, יהלי -,-
תודה, יהלי -,-
.
זה בזבוז זמן. אני לא הולך לנסות להעיר על כול הסיפורים שאני מוצא בהם שיש מה להעיר, כי אז לא יהיה לי זמן לעשות כלום והאתר יקרוס מרוב תגובות שלי.
אני מעיר רק על מה שאני רואה בו פוטנציאל מסוים שאינו מנוצל, משהו שהרוס בצורה משוועת, או משהו שמבקשים ממני יפה להעיר עליו, אבל אני לא מבקר. אני לא הולך לעבור מסיפור לסיפור ולתת ביקורות.
אם אתן רוצות, תכתבו לה שזה קצר מדי וזה לא בסדר שהיא תיארה עשרות שנים קריטיות לעלילה בכמה שורות. ככה לא כותבים, העניין בספרות הוא לתאר, זו לא אמורה להיות רשימה של מה שקרה, אלא פירוט מעניין.
וזה גם לא כתוב טוב.
הנה! מרוצות? בסוף כתבתי לה ביקורת.
לא הייתה לי בעיה איתה, רק תרגמתי את אנג׳לה.
טוב אני לא יחפור (הרבה).
כידוע לכולם הכתיבה מעניינת, הרעיונות חדשנים והסתכלות על העולם שונה ומיוחדת.
דניאל תמשיך לכתוב(לא שאתה צריך את ההצעה שלי כדי לכתוב אבל ככה באלי לכתוב לך) כי למרות שאתה נמנע מהסיפורים שלי, לי ממש אסור להמנע מהסיפורים/שירים שלך כי כל דבר שאתה מעלה לאתר הוא מושקע חכם וערוך הייטב
אני יודעת שזה קצת חנפני אבל זה כיף להחמיא ולהיות שלם בכל מילה שאתה כותב
אז תהנה מכל מילה כי היא מגיע לך.
תודה. מצטער שאני לא קורא את שלך. בכללי, אני ממעיט לקרוא באתר.
כי אתה מתמקד בלריב בסיפורים שלך?
לא -.-
אתה יודע, לדעתי תיארת כרגע את כולם.
בכל אחד יש את הצד התוהה החושב וכל אחד בוחר באיזו צורה ועד כמה להיכנע לשגרה שהציבו בפנינו.
לא חושבת שאף קיצון משתי הברירות הוא מועיל.
השגרה היא בלתי נמנעת והשיגעון..טוב, הוא משגע (לא בהכרח בקטע טוב)
איזון,איזון,איזון
וכרגיל, כתיבה סוחפת (:
איזון, השלמה עם המציאות ותיגמול פסיכולוגי עצמי.
לא יכולת לתאר את זה בצורה טובה יותר.