בובה

הוא עבד בבית חרושת מסיבי לייצור ספינות בר מתורבתות, שצורכות עשב ויכולות לדהור שנים בלי מנוחה מהר להר, מגיא לגיא, מגג לגג, ממשהו למשהו. אבל ביום בהיר וצח אחד אמרו לו ככה – או שתצא לפנסיה מוקדמת, או שתעשה לנו בובות אנושיות. אני לא יודע לעשות בובות אנושיות, הוא אמר. אתה מעדיף לצאת לפנסיה? הם שאלו. אני אעשה לכם בובות אנושיות, הוא אמר. מה כבר הוא יעשה כל היום בבית, עם הבן המשוגע והתלותי שלו, והבת זוג שמזיינת לו את השכל כל הזמן, כבר עדיף לקרוע את עצמו בעבודה ולעשות את הבובות האנושיות האלה. הם נתנו לו סדנת עבודה בבניין קטן ליד המוסך, שאלו אם הוא צריך עוזרים, מימון, מכשירים וכ'ו וכ'ו, ואז הלכו להשחיל לנשים שלהם, כשהוא התחיל בעבודה לייצור בובות אנושיות. קודם כל צריך ליצור בובות, לא אנושיות. אחר כך צריך ליצור אנושיות, ללא בובות, ואז לערבב את כל זה בבלנדר. הוא עבד שעות, לא נתן מנוחה למכשירים ולא לעצמו. לבסוף הייתה בידו בובה אנושית ראשונה, והוא למד עליה ותיקן שגיאות, ואז החל בבניית מסלול רץ לייצור המוני של בובות אנושיות. לא עבר הרבה זמן, ובובות אנושיות נמכרו בסופרמרקט ליד הלחם והחלב, וכל ילד וילדה רצו בובות אנושיות, וגם מבוגרים משוגעים לדבר. "הם נמכרים כמו לחמניות!" הם התלהבו ממנו, ורצו לתת לו פנסיה מוגדלת, מאוד מוגדלת, הרבה מעבר לכל פנסיה מוגדלת שאי פעם ניתנה למישהו, אבל הוא רצה לעבוד. "אין לנו עבודה בשבילך, קח את פנסיה המאוד-מאוד נדיבה וכבדה, וצא לטיול מסביב לעולם, או תקנה אי, או יכטה, או תטוס למאדים, מה שאתה רוצה." "לעבוד," "לא," "למה לא?" "ככה לא," אז הוא החליט לבצע את הנקמה הקטנה שלו. הוא נכנס לחדר סודי במשכנו, הקליד 11 ססמאות ברצף שזכר בראש, ענה על 55 שאלות בתשובות ש-רק הוא יודע, והטביע טביעת אצבע ורשתית עין ודגימת רוק, ונתן את האישור. מיד כל מיליארדי הבובות האנושיות בכל רחבי תבל הפכו רצחניות, והרגו על ימין ועל שמאל את בעליהם, שכניהם של בעליהם, וכל מי שנקרה בדרכם, וכל הבובות יצאו למסעות צייד אדם מטעם עצמם. וכך התחילה מלחמת הבובות בבני האדם, אך על כך אפרט במועד מאוחר יותר.