בובה יפה
היא הייתה יפה, באמת יפה כמו בובת פורצלן. מי שהסתכל עליה רצה להיות כמוה, שיער בלונדיני ארוך, עיניים כחולות כמו השמיים, עור חיוור, גוף רזה.
אילו רק ידעו מה מתחולל מאחורי הפנים היפות, מאחורי המסכה היפה.
היא ישבה בפינה הקפה, גב זקוף, מבט ישר, ישבה שם מבלי לזוז, הרי היא מגלמת בובה איך תזוז?
מסתכלת על כל העוברים והשבים שתמיד ממהרים לאנשהו.
איך היא רצתה להיות כמוהם, לקום ללכת, לעשות משהו, לשנות את המסכה הקבועה של הפנים אטומות.
פתאום מבעד לחלון שישבה לידו נחת עורב. הוא התיישב מהצד השני של הזכוכית ובהה בבובה היפה, חשב לעצמו כמה שהוא רוצה להיות כמו הבובה היפה,לשבת ,לנוח כשכל אחד מתפעל מימנה -מיופיה, בלי טרדות ושנאה תמידית של האנשים.
פתאום מישהו הבריח את העורב באבנים שעף לעיסוקיו והבובה עקבה במבטה אחרי צלליתו המתרחקת, כמה שהיא רצתה לעוף, לעוף ולהיות חופשיה מכבליה..
תגובות (0)