"באש ובמים?" "באש ובמים"

הן תמיד היו שונות.
היא, שהייתה בלונדינית מפונקת הלומדת בבית ספר לאומניות ובסך הכל ילדה קטנה ותמימה.
והיא, שהייתה מתולתלת וגבוהה שגרה באזור קשה ומעט משוגע.
למרות השוני שלהן, הגילאים, המראה, התחביבים, השירים, הן מצאו משהו משותף.
האמת, הן אף פעם לא ראו אחת את השנייה פנים מול פנים חוץ מתמונות וסרטונים.
והאמת, הן אף פעם לא דיברו אחת עם השנייה פנים מול פנים חוץ מהקלטות ושיחות טלפון, אך לא היה להן אכפת.
הן אהבו לשחק, לצחוק, לבכות, לשמוח ,לשכוח, לחטוא, לקיים ולהבטיח ביחד.
הן אהבו לעשות לעשות הכל ביחד.
כשאחת הייתה צריכה, השנייה תמיד הייתה שם בשבילה, בין אם היא חושבת מחשבת אובדניות, בין אם היא עשתה מעשה רע ובין אם סתם בא לה לצחוק.
ויום אחד, ששתיהן היו שרועות על המיטה ומחכות להודיע ממישהו כדי לפתח איתו שיחה, אחת מהן קיבלה הודעה מהשנייה.
"באש ובמים?" הייתה לשון ההודעה.
"באש ובמים ♥" היא ענתה לה ושקעה בשינה.

וזה בכלל לא משנה שהן רבו והאחת חסמה את השנייה.
אף אחד בחיים לא ישכח את הסיפור שקרה בין ילדה רחוב למפונקת עשירה.
ולכן, כשאחת הילדות נפטרה, על מצבתה הונח פתק קטן, אנונימי.
שעליו כתוב, בכתב יד קטן ומסודר "באש ובמים ♥"