את רוצה שנהיה חברים?

"את רוצה שנהיה חברים?"
קול מעליי שאל.
"אין לי חברים" עניתי בלי להסתכל,
נפלתי במלכודת הזו כבר פעם.
אני טיפשה מספיק בשביל ליפול בה פעמיים.
"אני יודע" הקול ענה והתיישב לידה
"בגלל זה, שאלתי" היא ממש יכלה לשמוע את החיוך בדבריו.
"טוב, אז אני לא צריכה חברים" אמרתי בקול אדיש.
"כולם צריכים חברים" אמר בעל הקול ודחף אותי קלות.
"אני לא כולם"אמרתי והרמתי לעברו מבט,
ולא היה לי מושג מי הוא.
דבר די נדיר, משום שאני זוכרת היטב פנים.
"אני יודע, בגלל זה בחרתי לשאול אותך"
הוא אמר וחייך.
אלים, היה לו את החיוך הכי יפה בעולם.
"ובכן, תודה על ההצעה, אך אני חייבת לסרב"
אמרתי לו וקמתי ללכת.
"ומה אם אני צריך חברים?" הוא שאל בשקט.
"במקרה כזה, תוכל למצוא אנשים אשר יתאימו לתפקיד יותר"
אמרתי לו ברכות, אך בכול זאת התחלתי ללכת.
"ואם את האפשרות היחידה שלי?" הוא שאל וקולו נואש.
"במקרה כזה, אני מצטערת להגיד לך, שאני מכול העניין הזה פרשתי
כבר לפני שנים"