את פשוט לא יודעת מתי להפסיק
"את פשוט לא יודעת מתי להפסיק,נכון?"
הוא שאל והאכזבה ניכרה בפניו.
"מעולם לא למדתי" אמרתי וחייכתי לעברו.
עם הזמן למדתי להתעלם מדברים כאלו.
"אם כך, את צריכה ללמוד" הוא אמר בשקט.
"ואם אני לא רוצה?" שאלתי אותו ועיניי מתגרות בו לנסות.
"אז תלמדי בדרך הקשה" ברגע הזה, הוא החל לנוע לעברי.
לא חשבתי מה אני עושה, פשוט הרמתי את פסלון הזאב לידי
והכיתי אותו חזק ככול שיכולתי.
"אולי אתה זה שילמד דבר או שניים"אמרתי והנמכתי את מבטי אליו.
אבל, אני פשוט בזבזתי אוויר משום שהוא שכב על הרצפה, מעולף.
"אבל מצד שני, אתה לעולם לא לומד,נכון?" שאלתי והנחתי את
הזאב לידו.
"אבל בוא נודה בזה, מי כן?"אני ממש לא יודעת למה המשכתי לדבר,
אבל פשוט עשיתי את זה.
"נתראה בחיים אחרים" אמרתי והלכתי אל הדלת.
"או שלא"
תגובות (2)
זה ממש מדהים את חייבת להמשיך לכתוב :)
ואוו חייב להגיד שזה סוג של ריגש אותי והכה גם בי !