את חייבת להבין

"את חייבת להבין." אתה אומר ומנסה להדביק את קצב הליכתי.
"זה בדיוק העניין, אתה רואה," אני מתחילה להגיד, ועוצרת רק לשנייה,רק בשביל לפלוט צחקוק מריר
"אני לא חייבת לך דבר." אני מסיימת את המשפט שהתחלתי.
אני לא בטוחה אם אני מבינה את כובד הדברים שאמרתי וראיתי,
אבל כרגע, לא אכפת לי.
כרגע, אני רוצה לפגוע בו ולרסק אותו לחתיכות כול-כך קטנות שאיש לא ימצא אותו.
"פשוט תקשיבי לי" אתה ממשיך לנסות, ואני לא יודעת למה אתה מתאמץ כול-כך.
"ואם אני לא רוצה?"אני שואלת, קולי חותך את הדממה הרגעית שהתמתחה בינינו.
"אז את תקשיבי בכול זאת" אתה אומר, ומשהו בעינייך משתנה.
"פה אתה טועה" אני אומרת, משתמשת בכול כוחי בשביל לא לראות את התחינה בעיניו.
אני הקשבתי לשקרים ולתירוצים שלך מספיק, ואני לא מתכוונת להמשיך להקשיב להם.
"אם היה לי אכפת, אולי הייתי עוצרת בשביל לשמוע כמה את אוהב אותה,
וכמה אתה מצטער שהייתי צריכה לגלות זאת כך, אבל פשוט לא אכפת לי"