את הנעשה אין להשיב

יום בהיר אחד, הלכה לה נערה, פתאום היא נתקלה בקנוניה קטנה.
זר 'פנינים' שפכו עליה, ממש שפה שלמה המשיכה בדרכה הנערה בלי לומר מילה.
בליל אותו היום, חשבה לה הנערה, מי הם היו? ולמה דווקא לה?
למה בה בחרו, מבין כל האנשים, מה עשתה להם רע שלפגוע בה הם רוצים.
ואין תשובה, חולפים ימים אותם לא ראתה ושחשבה שזה נגמר? הם שבו חזרה.
ומכים בה ומקללים, ופגעים ומשפילים..
אותה הנערה סבלה בשקט והלכה.
אחרי שנים הם נפגשו, אותם הנערים והיא רק שהפעם הם החליפו קצת יותר ממבטים.
אותם הנערים לא שכחו מאומה ואת שנאתם חסרת הטעם לא טרחו להטמיע.
וקיללו והשפילו ודיברו וצחקו והנערה הביטה בחיוך והלכה.
בליל אותו היום, 'טוב עשיתי', חשבה הנערה. ולמרות שנפגעה, 'לא פגעתי חזרה' אמרה הנערה לעצמה.
ולמרות שהייתה שלמה עם מעשיה השאלה נכרה בה, מה גרם לשנאה הרבה? למה רוצים לפגוע בה.
היא נגשה למחשב שבקצה חדרה, והקלידה.
שפכה את ליבה, את הכאב והפגיעה במילים נעימות ורק שאלה מה עשתה לא טוב.
ההודעה נראתה אך הנערה לא קיבלה תשובה, האם זה אומר שאין כזו? חשבה, התשובה ישנה, והיא כאן לפניה, אך עיניים פגועות לא רואות קדימה.
הנערה אבודה, אינה יודעת למה, מה עשתה רע, למי וכמה.
והנער הפחדן שלא ענה, רק מסיבה אחת.
אין לו תשובה.
אבל הנערה כבר התבגרה, וזה עדיין פוגע, אך את 'הנעשה אין להשיב' את זה כל אחד יודע.