את גרמת לי להרגיש

"אני מצטער." אמרתי אלייך והתחלתי ללכת אל כיוון הדלת.
"לא התכוונתי שתרגישי ככה." נראה כי קולי מהדהד בחדר.
גורם לשיחה הזאת להיות חד-צדדית אפילו יותר.
אבל, רוב השיחות שלנו הן כאלה, ומעולם לא ניסינו באמת לשנות זאת.
"פשוט, לעיתים, אני מרגיש כול-כך בודד-"התחלתי להגיד, אך החלטתי שאת המשפט הזה עדיף להשאיר תלוי באוויר.
אני לא בטוח אם בכלל תביני, ואני מעדיף שלא לגלות.
"ואת גרמת לי להרגיש כול כך-"התחלתי להגיד, אך הבנתי כי אני לא יכול להסביר את זה במילים.
וזה לא היה חשוב משום שאת אפילו לא הקשבת.
אז פשוט הנחתי את ידי על הידית ופתחתי את הדלת.
"איך גרמתי לך להרגיש?" את לוחשת אל גבי.
ממש שנייה לפני שאני סוגר את הדלת אחריי.
הו, כמה הייתי רוצו להרים מבט ולהסתכל אל תוך עינייך, אך אני חושש ממה שיקרה.
אני חושש שאטבע באותן עיניי שקד, ועולם לא אראה את אור השמש.
"כאילו הכול אפשרי"