אתם כולכם שחקנים – ואני הבמה.
כולם דמויות קטנות,
כולכם רק עוד ניצבים,
כולכם רק שחקנים,
כולכם רק תפאורה,
והחיים שלי הם הבמה.
אתם באים והולכים חוזרים וקופצים,
ואני נשארת.
אני הבמה.
אתם רק השחקנים שנמצאים עליה.
כל פעם מעלים משהו אחר,
פעם זו הצגה קומית,
פעם זה מופע אימים.
פעם סתם חזרות.
אך דברים אלו באים והולכים.
רק אני נשארת.
הבמה.
עד שאני מתיישנת,
הופכת לכבר לא יציבה,
שחוקה והרוסה.
ואז מתחילים השיפוצים.
ובסופו של דבר אתם כולכם עוזבים.
ורק אני, הבמה, נשארת.
נטושה.
קבורה מתחת לאלפי גרגירי אבק.
חסרת שימוש, חסרת ברק.
תגובות (6)
מדהים !! כל כך מזכיר לי את עצמי מדרגת 5
שבת שלום
סיפור יפה העביר בי מסר ענקי!
לילוש – שבת שלום!!! האמת שזו רק הייתה מטפורה לחיים בכללי הרי כל מי את מכירה בא והולך, מספר דברים, משתנה, אבל את נשארת, בשלב מסוים אנחנו מנסים לשפץ את עצמנו צובעים את השער איפור וכדומה, ואז נשאר מאתינו רק גופה בקבר, מבינה?
זה חשוך בחוץ – כנ"ל לגבייך זה בלי שום מסר, זה רק מטפורה אבל אני שמחה שלקחתן את זה למקום שלכן והפכתן את זה למשהו חיובי ואף שימושי :)
ואוווו אהובה זה מדהייים!
כול כל עמוווווק !
ממש ממש אהבתיי מגיע לזה דירוג של 100!
תשלחי את זה לבחירת העורכים אין לי ספק בכלל, יקבלו את זה!
שבת שלום לאב :)
וואו זה מדהים!
הכתיבה שלך מדהימה!
את מאוד מוכשרת.
אביה – חיימשלי!! יש לא פרשת לחלוטין!!!!!!! תודה אבל אני אראה כבר אני לא בטוחה אולי במוצ"ש.. לאב יו :-*
רות, – תודה רבה, זה היה סתם משהו שחשבתי עליו הרבה בזמן האחרון והוא הפך למטפורה, זאת אומרת אחרי חשיבה ממשוכת החלטתי לעשות מכך מטפורה, שמחה שאהבת :)
לאב יו :-*