אתם חיים בבועה

היה היה ילד קטן בשם דן שאהב לשחק עד מאוד בצעצועים מגוונים וייחודיים. כל היום וכל הליל היה מוציא אותם מן הקופסא ומדמיין שהוא נלחם איתם ובונה עלילות ותוכניות והצגות. כשנשאל מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול השיב בלי להסס – ״גיבור על!״ וכולם צחקו ואמרו איזה ילד חמוד!
אבל אחותו הגדולה באה ואמרה לו שהוא חי בסרט ואין דבר כזה גיבורי על במציאות, ובכך פוצצה לו את הבועה בה חי.
מאותו היום, דן הלך ונהפך לאדם משעמם ללא שום חלומות, מרוכז בהווה ובכאן והעכשיו.
היה הייתה נערה צעירה בשם רוז ששמה לעצמה את המטרה – להיות מצטיינת בכל. יום וליל היא חרשה בלימודים והביאה לא פחות ממאיות להורים הגאים. וכשהתבגרה וההורמונים הציפו אותה – גם עם החבר הצליחה להצטיין, מלהטטת בינו לבין עבודה והלימודים והתחביבים. היא הייתה גאה בעצמה. היא הייתה בטוחה שעלתה על דרך המלך.
עד שיום אחד החבר שלה לא ענה לטלפונים והתחמק ממנה. וכששאלה אותו סוף סוף מה קרה פתאום, הוא רק משך בכתפיים ואמר – ״את פוסטמה שאכפת לה רק מהצטיינות.״ ובכך פוצץ לה את הבועה.
מאותו היום רוז שינתה את דרך התנהגותה והתמקדה בכל חוץ מציונים. היא נשרה מהאקדמיה ופצחה בקריירת רוק.
היה היה בחור צעיר בשם ראיין שאהב יותר מכל לכתוב ולצייר ומבחינתו – זה היה כל עולמו. הוא היה מאושר כשאחד מסיפוריו התפרסם וחש גאווה כשראה ציורו המובחר מוצג בגלריה פרטית. ראיין חש טוב עם חייו – היו לו חברים רבים, חברה אוהבת ומשפחה תומכת – ומעל הכל, התחביבים הללו שהוא כה אוהב לעסוק בהם.
עד שיום אחד חבר קרוב שלו בא אליו ואמר לו – ״מה זה. אתה עני.״ ובכך פוצץ לו את הבועה.
ראיין נכנס חזק לעולם ההייטק בתקופה שאחרי, והשתכר בעשרות אלפי שקלים – והכל מתוך תא קטן במשרד דחוס, אליו הלך יום אחר יום לכל שארית ימי חיו.
היה היה גבר נאה בשם זק שהרגיש שהוא מלך העולם. ובאמת – כיצד לא ירגיש כך? יש לו שני ילדים מקסימים, עבודה בה הוא רואה את כל העולם – והשכר! בשמיים! הוא נח על עלי דפנה מצופים בזהב של ממש. אבל הוא נשאר צנוע – תמיד נשאר צנוע – כי תמיד אפשר ללמוד עוד. להחכים. להיפתח. להיחשף.
אך היה משהו אחד שהוא שנא והשתדל להתחמק ממנו במשך כל ימי חיו – וזה היה לחיות בבועה. הוא שנא את זה ושנא אנשים שאומרים לו את זה. אז הוא פשוט הפסיק להיות כזה. הוא נחשף לכל המידע הקיים. התעניין. חקר. קידם. ביצע. שאף. הוא באמת ובתמים הגיע לנקודה בה אף אחד אחר לא היה יכול לחדש לו כלום. לחשוף אותו לעניין אחר וחדש שיכניס אותו לשוק. שישנה את חיו מקצה לקצה.
עד שיום אחד המלחמה החלה, וזק נפצע בצורה אכזרית במוחו – הפך לצמח לכל שארית חיו. בכך – הבועה שלו התפוצצה.
מאותו יום זק חי חיים של סבל – אסיר בתוך גופו שלו עצמו. מחשבותיו נעות ומתרוצצות, אבל גופו סטטי ומת. הוא הלך והשתגע, עם הזמן.
היה היו המין האנושי. מין יוצא דופן, לכל הדעות. הם הצליחו להשתלט על הפלנטה שלהם תוך זמן קצר במיוחד, ושאפו קדימה ורחוק – אל החלל והלא נודע, רוצים לכבוש את פינות היקום.
אבל היו הרבה דברים חשובים אחרים שהעסיקו אותם – מלחמות, דת, פוליטיקה. עניינים בהולים בהם היו מוכרחים לטפל ולפתור ולקדם ולשנות. אפילו ברמה הקטנה יותר, הם היו עסוקים וטרודים ללא שום הפסקה – שקרים, צביעות, בגידות, רציחות, גניבות ובלה בלה בלה. אלף ואחת דברים איתם הם צריכים להתמודד. דברים חשובים. רציניים. דברים ברומו של עולם ממש.
עד שיום אחד חור שחור אסטרונומי הגיח כאילו משום מקום, ובלע ופירק לגורמים את כדור הארץ ומערכת השמש כאילו לא היו יותר ממנה ראשונה קלילה, ובכך פוצץ לכל בני האדם את הבועה.
כולם מתו.
הסוף.