אתה לא תבין.

תהרוג אותי כבר.
תעשה שייגמר. תעשה שיסתיים. תעשה שלא אסבול עוד.
תהרוג אותי כבר. אני לא נחוצה לעולם. אני רק מעיקה על נפשך.
נו כבר! למה אתה מחכה? תהרוג אותי וזהו. מה קשה בזה?
לא? אתה לא רוצה להרוג אותי. אז אני אעשה זאת בעצמי.
אה, פתאום אתה מוכן לעשות זאת. אז קדימה.
נו! אתה שוב משתהה. תגמור עם זה כבר. נמאס לי.

"תעצרי!!!" אתה צורח בכל כוחך. "תעצרי, לפני שייגרם נזק! תעצרי לפני שלא תוכלי להחזיר את הגלגל לאחור!" אתה צונח על ברכייך, נואש ככל הנראה.
אני עומדת על שפת הנהר השוצף, אשר גליו מעלים קצף. שאון המים הזורמים מכה באוזניי.
"תעצרי…" אתה ממלמל.
"תעשה את זה כבר!" אני צורחת, "או שאני קופצת!"
אתה מתרומם לאט-לאט, אתה לא רוצה לעשות זאת. אבל לא הותרתי לך ברירה.
"תפסיקי." אתה אומר, קולך נחלש לפתע. המים מהווים לי כעת רק רעש רקע זניח, לא חשוב. לא מסוכן.
"נו כבר!"
"די, אנה, די! תפסיקי! אני מתחנן!" אתה צועק בקול חלוש למדי. אני מסתובבת כשפניי מופנות אל הנהר הזורם בחוזקה.
אני שומעת קול צעדים מתקרבים אליי. אני מתכוננת לקפיצה, אבל אתה מניח את ידך על כתפי בחוזקה. פנייך מתקרבות אל אוזני.
"די, אנה," אתה לוחש אל תוך אוזני, "די. למה את רוצה את זה?"
"כי אני לא יכולה יותר."
"את לא יודעת מה זה יעשה לי? לחשוב שיכולתי למנוע ממך לעשות זאת. או שאני עשיתי את זה. אני לא אוכל לשאת זאת." אתה ממלמל, קולך נואש. אני מסבה את מבטי ממך.
"די, תעזוב אותי. אתה לא מבין. אתה לעולם לא תבין."
"ולמה שלא תספרי? אוכל להקל עליך. למנוע ממך לסיים את חייך."
דמעה נוצצת בעיני וזולגת על פניי. אני מנסה להחניק את הדמעות שלאחריה.
"אתה לא תצליח לשנות דבר," אני אומרת, קולי חנוק. "אתה לא תוכל."
"אנה, בחייך! תספרי לי מה קרה. את לא מבינה איך זה שובר אותי."
"אני יודעת, אני מבינה. אבל לדעת רק ישבור אותך עוד יותר." אני זזה ממך במהירות. לרגע מבטי פוגש בשלך, ואני רואה את פניך, רטובים מדמעות. הייאוש מציף את עיניך בעוד אתה מנסה לזעוק, אבל לא מצליח. אני רואה זאת לפי עיניך.
"די, אנה. אל תעשי לי את זה. בבקשה." אתה אומר, כמעט מרפה. אני מביטה בך ועוד דמעה קטנה ונוצצת מחליקה במורד פניי.
"אני מוכרחה." אני אומרת, קולי מיואש כעיניך.
"די. לא."
"אני מצטערת."
שאון המים יותר ויותר חזק. הכאב בחזי מייסר, אני מחניקה צרחה חסרת אוויר. השחור חומק אל עיני, כמו שד אל חלומו של ילד קטן. לאט, בזהירות. ואט-אט משתלט לחלוטין.
אני מצטערת. אני מצטערת.