אתה באמת לא יודע

"מה הבעיה?"
הוא שאול ומנסה להשיג אותי.
"אתה באמת לא יודע?"
שאלתי וצחקתי, אך לא הסתובבתי לעברו.
"לא" הוא אמר וחסם את דרכי.
"אז למה שאני אספר לך?"
שאלתי והרמתי אליו מבט.
"משום, שזה עדיין לא אבוד"
הוא אמר"משום שאנחנו עדיין לא אבודים"
קולו היה נואש, נראה כי הוא נאחז בקש.
"ובכן,התשובה לכך די פשוטה"
אמרתי ועברתי מתחת לזרועו.
"ומהי?" הוא לא הסכים להיכנע.
"נמאס לי להיות סוד"
אמרתי בלי להסתכל עליו.
"מה?" הוא אמר, מופתע.
"נמאס לי להיות הסוד שלך"
אמרתי לו ופשוט המשכתי ללכת.
"את לא הסוד שלי" הוא אמר ותפס בידי.
"אתה לא מוכן להכיר אותי לחבריך ולמשפחתך"
אני אמרתי ושחררתי את ידי מאחיזתו.
"אתה לא מוכן להתראות איתי במקומות ציבוריים"
הוספתי ועקפתי אותו, אך הסתובבתי לעברו.
"תודה בזה, אתה מתבייש בי"
אמרתי לו
"והייתי חוזרת אלייך, אבל אני לא אוהבת לעשות את אותה הטעות פעמיים"