אתגר – לא תחרות
האתגר הולך ככה:
תתארו איך זה יראה להיכנס לתוך הראש שלכם. דברים כמו דמויות, תאורה, מזג אוויר, רקע. אם קשה לכם להבין מה הכוונה, הנה סיפור לדוגמה:
נ.ב.
תוסיפו תגית – בתוך_הראש_שלי
סמיכה עבה של עננים מכסה שמיים עד כדי מראה של שמיים אפורים ולא מעוננים, אך אור עדיין חודר דרכם; גשם קל יורד אל תוך האוויר הקריר, פוגע קלות בעשבי הדשא המכסים את הגבעה הירוקה.
נדנדה ישנה וחורקת עומדת באמצע המדרון, מתנדנדת אט, אט עם דמותי היושבת עליה כשדף ועט בידה.
ציפורים ופרפרים מעופפים סביב, נראים כמעט ולא שייכים אל המקום, אך מוסיפים לו קסם מיוחד.
בצד המדרון, נהר קטן זורם, מימיו אדומים מדם, ואין הוא לשחייה.
מסביב רוח חזקה נושבת, מעיפה עלי שלכת יבשים כמו רעיונות הנזרקים סביב, מחשבות מסתחררות בנבחי ראשי.
צלילי כינור נשמעים ברקע; מנגינה עדינה ממלאת את האוויר.
על קצה הגבעה, מרכזה, עומדת מראה מעט מלוכלכת בעל מסגרת מעוטרת, קרני שמש החודרות מבעט לעננים מאירות בדיוק עליה. מתחת למראה יש מנהרה צרה, המובילה אל מתחת לגבעת הדשא; בפנים יש חלל קטן, אך מנחם, שאליו אפשר לברוח בעט צרה.
חתולה קטנה מטיילת על הגבעה, מתיישבת מתחת לנדנדה החורקת.
והנה אני, יושבת שם לבד עם החתולה, וכותבת.
תגובות (2)
אוקי, כרגע בראש שלי נושבת רוח חזקה שמעיפה את עליהם האחרונים של העצים, שנותרו ערומים וקודרים, הקיץ מסתיים, והנפילה למציאות נהיית קשה..
קריר בחוץ ובבוקר אפשר למצוא טל קר על אדני החלונות.
וכל כך בודד פה.. יש שם בחוץ הרבה אנשים מחייכים שהולכים במעגלים אחד אחרי השני תחת השמש המחממת, ואני הולכת בין כולם, קודרת, ורק מעלי שמיים שחורים.. אני מתרכזת במדרכה, סופרת מרצפות.. המדרכה בנויה מאבנים ישנות, זה נדמה שהרבה אנשים הלכו בדרכי, אך אין אף אחד באופק שאוכל לצעוד איתו, אז אני הופכת את המדרכה ואת החלזונות שכבר אפשר לראות יוצאים מקליפתם ומציצים החוצה לחברי הטובים ביותר, אני מסתכלת למעלה ואומרת לעצמי "I'll take the rain" והמשפט נכתב בשמיים, שלא מאחרים להביא לי בדיוק את הדבר שאני לא מפחדת ממנו, גשם.
בראש שלי יש חושך