אש בכוס לירות בכיס/ סיגל חלפון

דובי כץ החליק על בטנו העגולה בבית קפה באחד מפרוורי העיר הגדולה. לאחר עיון מעמיק בתמונות באייפוד, הוא קרא למלצרית ושאל מה הקינוח הכי פחות מתוק בתפריט.
"גם לך התחיל סוכר גבוה?" איציק חברו הטוב שאל.
"יותר טוב שלא תשאל" ענה. המלצרית המליצה על קינוח פירותי כלשהו ודובי בחר בשוקולד טבול בשוקולד שעליו מתנוסס דגל שחור משוקולד.
"זה הקינוח הכי מתוק שלנו" התריעה המלצרית המצפונית.
"הסוכר לא משנה מתוקה. זה הולך להתחלק פה בין ארבעה גברים" ענה בפוקר פייס האופייני לו. המלצרית הביטה בו במבט של "תמיד כל המוזרים במשמרת שלי" והסתלקה.

כזה הוא דובי קשה לעקוב אחריו, אבל הוא עוקב אחרי כולם. היום הצטרף לשלושת הקבועים גדי, בתור יד רביעית לפוקר.
"ספר לגדי איך התחלת את הקריירה שלך כחוקר פרטי" הפצירו בו החברים.

דובי סיפר שבשנת הבר מצווה שלו היה הרבה בבית של סבא שמואל וסבתא רחל. ערב אחד ביקשה ממנו הסבתא שיעקוב אחרי הסבא.
"פעמיים בשבוע הוא נעלם בערב. היום הוא אמר לי שהוא הולך לקחת מידות. איזה נגר לוקח מידות בחושך?" שאלה הסבתא.
"אני אתן לך עשר לירות" הוסיפה. הסבא יצא מהשירותים ומהבית ודובי אחריו. פנה ימינה ודובי אחריו, שמאלה ודובי אחריו. הגיעו לבניין. הסבא טיפס 3 מדרגות ונכנס לדירה. על הדלת היה כתוב כהן חיים ולאה. דובי הציץ דרך התריסים.
לאחר כמה דקות לאה פשטה את חלוקה ושכבה בסלון על בטנה. הסבא נטל כוסות הדליק אש בכל אחת מהן והדביק לה לגב. כמה רגעים עברו עד שהסיר את הכוסות. פעם ראשונה שדובי ראה גב כזה. עיגולים סגלגלים על רקע צהבהב, כמו לוח משחק שדובי לא מכיר את חוקיו והוא תוהה מתי סבא ישלוף את החייל שלו?

למחרת הסבתא תחקרה את דובי.
"מי זו? לא מכירה אף לאה. מה היא לבשה? זה כל מה שהיה? על מה הם דיברו?" שאלה בבהילות ובבהלה.
"דיברו בפולנית, אני לא יודע פולנית" דובי ענה וכבר הושיט ידו לקבל את מה שסבתא קראה בשם קומיסיון.

אחרי כמה ימים הוא הסתובב עם סבא בעיר. כרגיל סבא גירד מלא כרטיסים בפיס, וגם את הלוטו והטוטו הוא לא קיפח. הוא ביקש מדובי שיגיד את המספרים בפיס.
"הנכד שלי עכשיו לומד את ההפטרה אצל הרב ברחוב שלנו, אולי אלוהים יעזור ויתהפך המזל" סבא הסביר לפוזל מנהל הדוכן.

בדרך חזרה הביתה סבא ביקש מדובי שיגיד לסבתא שהיו בגן חיות כי היא שונאת שהוא הולך לדוכן פיס. דובי הושיט יד והסבא לחץ אותה. דובי אמר: "אני גדול כבר, לא מספיקה תקיעת כף, תן עשר לירות קומיסיון, כמו שסבתא נתנה." הוא סיפר לסבא על הג'וב של המעקב, קצת בחשש, כי פחד שהוא יכעס ויחשוב שהוא בוגד בו, אבל ההיפך. גבו הכפוף מסחיבת ארונות הזדקף והוא ממש זרח.
הסבא סיפר שלאה בודדה, התאלמנה השנה מבעל שני ואוהבת שהוא עושה לה כוסות רוח.
"אתה רואה את הידיים האלה, לא רק פוליטורה הן יודעות לעשות טוב" השוויץ הסבא והסביר שכוסות רוח זו תרופה שהוא למד בפולין והן מרפאות כל מיני מחלות. ללאה יש גם מחלות בגוף וגם כל מיני שדים ורוחות שנשארו לה בראש בגלל הנאצים המנוולים.
הם מדברים על עיר הולדתם לובלין. שניהם למדו יחד שנה ראשונה בגימנסיה. אותו זרקו מהכיתה כי היה בנדיט, ההורים איימו שיזרקו אותו מהבית והוא זרק את עצמו מפולין לפלשתינה.
דובי הנהן. כבר כמה פעמים סבא שמואל סיפר לו איך סחר בסיגריות עם בנדיטים גויים והם הרביצו לו, ירקו לו בתוך הפה וצעקו "לך לפלשתינה יהודון מסריח".
"איזה מזל שהקשבתי להם" אמר הסבא "ללאה לא היה מזל כזה".
"אל תספר לסבתא על מה לאה ואני מדברים" ביקש מדובי. דובי שוב הושיט את היד. שני סודות עשרים לירות.
"הסוף לסנדוויצ'ים עם אבוקדו שחור בלחם שחור שצריך מסור בשבילו, מעכשיו אני אקבל נקניק עם חומוס בפיתה טריה" אורו פני הסבא.
"אתה אוכל את מה שסבתא נותנת לך לנגריה?" שאל דובי שהריח הזדמנות עסקית.
"לא מספר לך יותר כלום. לא נשארו לי לירות, בנדיט שכמוך". הסבא שלף את כיסיו מהמכנסיים, להראות כמה התרוקנו.
"תספר בחינם, אני סקרן" דובי ענה ושמע שסבא זורק לפח וקונה פלאפל.
"אבל סבא, זה מטוגן. מה יהיה עם האולקוס שלך?" חיקה דובי את סבתו רחל.
"דיאטות עוזרות כמו כוסות רוח למת" ענה הסבא.
"אבל קצת קנאה זה טוב" סיים את המשפט.
"סבא כל כך צדק" סיפר דובי לחבריו לפוקר. "לא הבנתי אז עד כמה חזקה קנאת רחל בלאה, ושכל חיי אתפרנס מזה, אבל היה לי כל כך טוב שהחברים בכיתה קנאו בי. 30 לירות בשבוע והכל התחיל במעקב אחד מוצלח."

הגיע הקינוח. דובי התנפל עליו וחיסל הכול לבד. החברים ניסו לעצור אותו. "תירגע, מה יהיה עם הסוכר שלך? מי ינצח אותנו בפוקר אם תתפגר?" דובי ענה "עזבו שטויות. דיאטות עוזרות כמו..כמו כוסות רוח למת".