ארץ ישראל

אדמת אבות אהובה, ארץ מולדתינו, ישראל. נכתב שבורכת בשבעה מינים, אמנם את מראה לנו אחרת, את מפתיעה בכל יום מחדש, ארץ נהדרת.
בצפונך ההרים מושלגים, והאגמון שהתחיל כביצה כבר התמלא בלוטרות ועגורים. בדרומך הדיונות שקטות ומרבדי הכלניות פורחים. מכתשים עוצרי נשימה גדושים ביעלים ויחמורים . במערבך ספינות שטות דרך הים אל עבר הנמל. ובמזרחך ים המלח, שם כל צמח קמל. בשדותייך נטעו גריגות וחורשים, שם אדום-חזה ומושית ברוגע מטיילים. אולם בין ההרים, הימים והחורשים ניתן לראות גם בניינים, מאי שם קמים. ומשפחות צוחקות, מטיילות, פוסעות על אדמתך. ואב מלמד בנו את הדוכיפת והכלנית, כאשר בסתיו נודדת לה אלייך הסנונית. ואיך ניתן לשכוח את הכינרת, הימה הנהדרת. ובין ים המלח והים התיכון בנויה לה עיר שעומדת לה בגאון, ירושלים עיר מיוחדת אשר את כולם היא מאחדת.
וזה אין עוד טקסט נושן ולא עוד שיר הלל זוהי מחשבת בנייך ובנותייך, אנחנו עם ישראל.