אקדח זבובים

קשה לי לדמיין איך אנשים חיו פעם עם כל כך הרבה זבובים וחוסר יכולת לחסל אותם. עכשיו במאה ה43 זה לא בעיה, אבל מה אנשי מערות היו עושים? זה לא אפשרי למעוך אותם בידיים, הם מהירים מידיי. יש אפילו זן יתושים שאומרים שהתפתח לפני אלף שנה ויכול לעבור את מהירות הקול. מטורף! אחד כזה לאוזן ואתה מת. דיברתי על זה עם סבא רבא רבא שלי בטיול שעשינו על הירח איזה סוף שבוע אחד. הוא לא ממש ידע לומר לי מה היה פעם, אבל כשהוא היה צעיר המציאו משהו משוכלל. זה היה הדגם הראשון של אקדח הזבובים, "אתה זוכר? מה שתלוי לי ולנוני בסלון על הקיר". לא יודע לגבי אחרים, אבל סבא רבא רבא הוא אחד החברים הכי טובים שלי. עם מעל מאה חמישים שנה הפרש, ואנחנו עדיין קרובים יותר מחברים בגילי. "תספר לי שוב על האקדח זבובים" ביקשתי ממנו. בדיוק ריחפנו ליד פארק גימיקי, עם רצפה מגבינה שאפשר לאכול ממנה.
הוא לחץ על כפתור בחליפה שמזריק חמצן והתחיל: "אז ככה, כשאני הייתי ילד, היו כל מיני מכשירים ומשחות כדי להרחיק זבובים, אבל אחרי מחאה שנמשכה מאה שנה, ארגון של היפים טבעונים זכה בתביעה נגד החברות שמכרו את המוצרים האלה. מאז ניסו לייצר מכשירים חדשים שלא פוגעים בחיות אבל גם מונעים את המטרד. הרבה חברות חשבו על חיקויים של המכשירים הישנים. זה היה עובד לשבוע ואז הזבובים היו מתרגלים לריח כי זה היה אורגני, או בולשיט בסגנון. יום אחד, ואני אפילו זוכר את הרינגטון של הפירסומת, יצא אקדח זבובים. באותה תקופה חקרו מוחות של חיות בניסיון למצוא דרך לתקשר איתן, בסוף מצאו דרך לשדר מחשבות בעזרת גלי מוח של אדם לכל מיני חיות. לא משהו מורכב, בעיקר מילים בסיסיות ותמונות. האקדח היה משדר גלים כאלה, רק במקום לומר לזבובים "לכו מפה" שמו בתוכנה קטעים אלימים מסרטי מלחמה, מוזיקה קלאסית מלפני אלפיים שנה, ופריימים בודדים של דם. זה עבד כמו קסם, היית יכול לעשות סיבוב בחצר חמש שניות וחודש לא היית שומע זמזומים".
"רגע, אז למה כבר לא מוכרים את זה? זה עדיין חוקי, לא?…", סבא רבא רבא משך בכתפיו "לא יודע, זכור לי במעורפל שבשלב מסוים בנאדם אחד תירגם את האקדח לגלי מוח שלו וירה על עצמו כמה דקות, מאז הוא במוסד פסיכיאטרי וזה כנראה עשה שם רע לחברה. אני שואל: מה זה משנה? זבובים, אנשים… משניהם יש יותר מידיי".