אצבע מצביעה
הביטו בה, בילדה שבקצה האצבע המצביעה. הביטו בגבה המעוקם ובשריטות שבעורה. והלא היא מצחיקה? יושבת ומבקשת להניח את רגליה על האדמה? היא הרי אינה רואה את המבטים הנכרכים סביבה, ומה זה שהיא רואה? את הסימנים הללו על רגליה וצווארה? את ידיה הנעוצות זו בזו ומסרבות לעזוב? אולי את המילים שמקעקעות בפניה כניעה ובידיה אדמומיות? אולי את המילים שרצתה להגיד ופחדה? וממה היא מפחדת? והרי הצחוק כבר קשור סביב צווארה כחבל, לועג לה. וממה עוד נותר לה לפחד? והרי ההשפלה כבר מלחשת באזניה, המשפטים הקטנים תלשו מעיניה את הדמעות באצבעות מחודדות, וממה היא כה מפחדת? המילים אינן חושבות מדוע לחיה אדומות ושפתיה חיוורות, הן זורמות במהירות, ריקות ופשוטות, חדות ומושחזות. רק הביטו בה, בילדה ההודפת את העיניים הסקרניות. הביטו בחותמת ציפורניה שלה שחפרו בבשרה, והביטו בחותמת שאחר השאיר. והלא היא רדודה? האין זה מפתה להצביע ולתהות בקול רם מהיכן הגיעה ומה עשתה? זה לא יהיה כה מסובך לדמיין בפרעות מי היא ומה עוללה שקיבלה את חבורותיה וחותמותיה, זה לא יהיה מסובך לקרוא לה במילים כבדות ומהירות ולצפות בה נרתעת מהן. אך יהיה כה קשה לתהות מי חרט את השריטות ומי היכה בצעקות, ולכן אין בזה טעם. אך אם תביטו בה, בילדה המסתתרת במסך שיערה תוכלו אף לשמוע את יבבותיה, תוכלו לדחוק אט אט את הסדק הקטן שיוצרות בנשימותיכם ולהשתעשע בה. איש אינו רוצה להאזין לקולה המתייפח ולנשימותיה המבוקעות כשהאצבע מצביעה והצחוק מאפיל על לחישותיה. איש מבין עשרות לא יביט בעומק פצעיה, ואיש אחד יפתחם מחדש. הביטו בה עכשיו, בילדה בקצה האגרוף הגדול, הביטו בה יושבת כנגד הקיר, הביטו וראו כמה עלובה היא כעת וכמה מושפלת. והלא היא מצחיקה? צובטת את היד הנעולה על צווארה? ולא תרצו לחנוק אותה במילים ולסגור עליה בצחוק כעת? ומדוע זאת? האם היא כבר אינה משעשעת כשהיא בוכה לאחר? ואולי תמצא אתכם משעשעים כשדמעות מעוורות אותה ואתם בוהים בה בעיניים גדולות. אך כעת לא תרצו להסתכל בה יותר, ולא להצביע ולתהות בקול רם. כעת לא תרצו לשאול אותה, והיא גם לא תענה.
תגובות (6)
אהבתי מאוד-מאוד *~*
סגנון הכתיבה הוא כמעט בדיוק לטעמי, והרעיון יפיפה.
(רק אם אפשר לחלק קצת לפסקאות, העיניים שלי נבהלות מגושי טקסט)
תודה רבה. נכשלתי בהבנת המילה "כמעט" אבל בכל זאת, אני מודה לך מאוד. בקשר לפסקאות, האמת כשכתבתי את הסיפור במסמך וורד חילקתי אותו אבל כשהעתקתי אותו לכאן האתר מחק אותן משום מה.. עכשיו אני כבר מפחדת שאם אערוך אותו אני אמחק את כולו לטובת רמת האיכויות של הסיפורים פה.
יש דברים מבחינת כתיבה שהיה קשה לי יותר להתחבר אליהם, אבל רוב הדברים בדיוק כך הייתי כותב אותם, ולא משנה מהם דבר. ובכלל אני חושב שבקושי אפשר לגעת במה שכתבת מבלי לגרוע.
לא קריטי, גם לא נורא. ולדעתי בסופו-של-דבר כל חיבור קטן מהווה חלק מאישיות הסופר, ואני לא חושב שמישהו היה מוותר על עצם מעצמו ובשר מבשרו כ"כ בקלות :)
כמו מה, למשל?
הנושא אכן קצת כבד אך הוא פשוט לי(לצערי זו הסיבה שהעמוד שלי מלא בסיפורים דומים). אך מה מצאת בעייתי? אולי אוכל לשפר לפעם הבאה?
מזעזע… התוכן הכוונה.
הכתיבה עצמה נהדרת.
יכולתי לראות את זה במוחי ולהזדעזע יחד עם הילדה.
כואב.
אני מתנצלת כל כך. תודה על הערת הכתיבה, אני באמת מתנצלת אם העלילה שלי עוררה בך משהו, אך אני שמחה לשמוע שיכולת למצוא את בזה את הראליזם. אם זה מועיל במשהו, זה באמת לא מזעזע כל כך כמו שאני כותבת את זה, למען האמת קשה ביותר שלא להאשים את הילדה. תודה