אסור ללכת לאיבוד במקום הזה…

"אסור ללכת לאיבוד במקום הזה," היא לחשה אל תוך אוזנו. "אם תאבד את דרכך, נשמתך תאבד לנצח."
נשיפה חדה נפלטה מגרונו, יוצרת עננת אדים אפרפרים אשר התפוגגו תוך שניות אחדות באוויר הקפוא. הוא הטה קלות את ראשו אל הצד, בוחן את הקרקע הסלעית, הבוצית. מבטו נחת על אבן קטנה, צהבהבה מעט. כמעט בלי משים, רגלו בעטה באבן והעיפה אותה למרחק של מספר מטרים ממנו. גרונו חרחר קלות לנוכח מעטפת הקור אשר כיסתה אותו מכל עבריו, מקפיאה את ריאותיו.
"איך עליי לצאת משם?" הוא שאל בנימה מהססת. הוא הרגיש כיצד עיניה האפורות ננעצות בו, מגחכות לשמע השאלה אשר יצאה מפיו.
"זאת איני מסוגלת לספר לך," היא מלמלה, טון דיבורה מחויך מעט. "אחרת, כיצד המשחק יהיה הוגן כלפיי?"
הוא הרים את מבטו ונעץ אותו באותן העיניים, האפורות כשמי הסערה הגועשים בלהט שמיימי מעליהם. ניצוץ של אכזריות בערה בהן, כמעט רצחנית – כמזהירה אותו, פן יפגוש במציאות הקרירה אשר מסבירה לו פנים.
"הוא לא יהיה הוגן."

חוקי המשחק פשוטים – אם אתה מצליח לצאת, אתה מנצח. אם אתה הולך לאיבוד, אתה מפסיד. הבעיה היא במשחק עצמו… קל מידי ללכת לאיבוד. בלתי אפשרי לצאת.
או לפחות, ככה מראות תוצאות המשחק עד כה.