אנשים שמחים כשאתה נולד, בוכים כשאתה מת, ובין לבין אתה צריך ללמוד להסתדר
"אבל ככה זה, אנשים שמחים בשבילך כשאתה נולד, בוכים עלייך כשאתה מת, ובין לבין אתה צריך ללמוד להסתדר" אמרתי בזמן שאני שולחת את ידי לקופסאת הסיגריות שנמצאת על השולחן כדי להדליק סיגריה
"ומה גורם לך לחשוב ככה?" שאלת בזמן שאתה לוקח את הקופסא על מנת למנוע ממני להדליק את הסיגריה החמישית שלי הערב.
"זה סוד" קירבתי את שפתיי לאוזנייך ולחשתי.
יכלתי לראות את המבט בפנייך שמת ומתחנן לדעת מה הוא הסוד, והתחלתי לספר.
"אתה יודע, אמנם אני לא גדולה מספיק כדי להגיד שעברתי הרבה בחיים. אבל מה שעברתי נחשב הרבה.
לא לקח לי הרבה זמן לגלות שהחברה שאני נמצאת בה היא חברה שונה ומוזרה, וזה מצחיק שדווקא היא מכנה
אותי כשונה. לא לקח לי הרבה זמן להבין, שלא משנה מה, כל מה שאעשה ואבנה בתקופה כלכך ארוכה יהפוך לטרף
קל וייהרס בשניה ברגע שיפול ליידים הלא נכונות. הבנתי שלא משנה כמה אנסה להיות אני לא יקבלו אותי, כי אני לא
כמו כולם. אתה קולט? לא מקבלים אותי כי אני מיוחדת, כי אני לא כמו כולם. הבנתי שאני צריכה לשנוא את עצמי, כי
כולם שונאים אותי, או לפחות ככה זה נראה כמה שנים אחריי שנולדתי". תוך כדי שאני מספרת אני מתחילה
לרעוד וממשיכה לדבר עם קול רועד וכמה דמעות זולגות מעייני: " אני הבנתי שאם אפול, לא יהיה מי שירים אותי.
לא יהיה מי שיעזור לי לנקות את הפצעים ובטח ושבטח לא יהיה מי שידאג לי שאני אהיה בסדר וימשיך ללוות אותי,
ולמה? כי כל מי שהיה איתי, וכל מי שעזרתי לו ברח ברגע שלא היה זקוק לי יותר. אז בהתחלה כולם שמחים
שנולדתי, ועכשיו? אני צריכה ללמוד להסתדר לבד, אני צריכה לחיות עם כאב נוראי בלב, עם בדידות ועם דמעות."
תוך כדי שאני מנגבת את הדמעות אתה שואל אותי איך אני מסיקה מכך שיבכו עליי כשאמות אם עד עכשיו הייתי לבד,
ואני מגחכת במקצת וממשיכה להסביר: "אם לא הבנת עד עכשיו, מכל מה שסיפרתי, אנשים הם בסהכ גוף עם
נשמה צבועה, ואם תשאל אותי לדעתי היא בעצם נשמה שחורה (לפחות לפי ההתנהגות שלה) שמחפשת איך יאהבו
אותה ואיך ישימו לב אליה הכי הרבה. וברגע שתהייה להם הזדמנות להראות "שיש" להם רגשות כדי שאנשים יאהבו
אותם הם יקפצו עלייה בשניה, ומעטים האנשים ש"שונים" מהחברה נמצאים בצד ומעדיפים לא להפתח כי הם
מפחדים להפגע. אבל ככה זה, אנשים שמחים בשבילך כשאתה נולד, בוכים עלייך כשאתה מת, ובין לבין אתה צריך
ללמוד להסתדר…"
תגובות (8)
מהמם! ממש אהבתי את הכתיבה שלך:)
תודה!
אני כן מסכימה איתך ולא מסכימה איתך. כי כשיש מישהו שהוא קצת שונה תמיד דוחקים אותו לצד. אבל זה לרוב לא ככה בחיים "האמתיים" , לרוב זה קורה רק בבית הספר. ככה אני חושבת. הרבה פעמים אנשים שאף אחד לא אהב אותם בתיכון מסיימים בתור האנשים הכי מוצלחים. כשגדלים מכירים את האנשים האלה שיאהבו אותך בגלל מי שאתה ואלה שירימו אותך כשקשה. ככה אני חושבת.. אבל יכול מאוד להיות שאני טועה.
היי, לגבי הכתיבה – קצת הפריע לי שלפעמים ירדת שורה באמצע משפט או שלא לצורך.
לגבי הנושא – טוב, אחותי, אני מרגישה ממש כמוך. זה כלכך נכון.
באמת שעוד לא יצא לי להיתקל באדם אחד שבאמת מעוניין לעזור לי מכל הלב. תמיד הייתי מייעצת לחברות, ידידים, אנשים, אבל ברגע שאני ניסיתי להיפתח וביקשתי עזרה, הרגשתי שלא באמת יש שם מישהו שיהיה איתי בכל מצב ויעזור לי. זה גם לימד אותי שבחיים האלה אי אפשר לסמוך על אף אחד מלבד על עצמך.
אנשים זה דבר צבוע.
הירידות שורה זה לא אני זה בטעות ירד, איזה באג או משהו. ._.
מהמם! ממש אהבתיי:) זה לדעתי ממש נכון.. אבל אני כן חושבת שיש אנשים מאד מאד מיוחדים (וספציפיים:) שיכולים להיות בשבילנו גם כשאפחד אחר לא שם.. אני גיליתי שניי בניאדם כאלו.. כייף לגלות שלא כולם צבועים:) לגבי הכתיבה- מהמם!!
זה מדהים כלכך התחברתי
זה כל כך נכון , מרגש ועצוב .
אני מזדהה…עם זאת כל בני האדם הם כאלה מתישהו ברמה כזו או אחרת.