אנשים זרים/בקרוב
אני אראה אותך בקרוב,
פנייך יהיו סמוקות מהקור,
אדומות, לא חיוורות,
ושערך יהיה לא מסודר, בתלתלים,
מעניק לך מראה מעט ילדותי.
ויהיה לך חיוך,
אם אצליח לגרום לך לחייך,
מתוק-מושך, כמו בסרטים,
אחד שמגיע עד העיניים,
מהפנט.
אתה תהיה שם,
עומד, מדבר עם אנשים,
ואני אוכל לצפות בך בשקט,
בסתר,
ורטט יחלוף בלבי.
ואם נשב במעגל, קרובים,
אני לא ארים מבט,
הביישנות תכבוש אותי,
ואתה הרי כלל לא מסתכל,
אנחנו בסך הכל אנשים זרים.
אני אראה אותך בקרוב,
אני פשוט יודעת,
וכאב יחלוף בלבי,
כזה שיגיד לי שיש כאן משהו,
משהו שפספסתי.
תגובות (2)
אפשר לספוג את הרגש הזה שהכנסת למילים. לתאר את ההרגשה כשקראתי? תמימות כזאת של ילדים, משהו טהור ומתוק ויפה כל כך…
כמו חומר גלם ראשוני שלא ניזוק…
והשורות האחרונות, הן הטו את כל הכף למקום אחר לגמרי, זה היכה בי ונפעמתי מהיכולת שלך לבנות את העלילה במספר מילים מועט כל כך שמכילות כל כך הרבה.
פשוט הוקסמתי. את כותבת מדהים, ואני מודה על כך שאת עדיין ממשיכה להעלות לכאן את החומרים שלך :)
מאחלת לך שבוע מקסים ♥
כמה התגעגעתי לקטעים שלך, קסום וסוחף כתמיד!