אני שונה מכולם

אני שונה מכולם
זה נכון ואני לא מכחישה את זה.
אני לא תמיד מבינה דברים כמו כולם,
או מתנהגת לגמרי כמו כולם..
אני שונה.
יש לי מעט בעיות תקשורת,
שאני חושבת שפיתחתי אותן בעקבות טראומות שחוויתי מהרגע הראשון שלי בגן ועד לשלוש-ארבע שנים האחרונות.
יש בי רצון להתחבר או ליצור קשרים עם לא מעט אנשים,
אבל לא תמיד אני יודעת איך לעשות את זה בדרך הנכונה,
ולפעמים יש לי קשרים שנהרסים..
או שאני לא מצליחה לבנות אותם כבר מההתחלה..
אני חושבת שבגלל בעיה עיקרית שיש לי,
קושי בלנסח את עצמי כמו שאני רוצה,
קושי בלהגיד בדיוק את מה שיש לי להגיד,
בגלל זה אני לא תמיד מצליחה להתחבר וליצור קשרים טובים עם מי שאני רוצה.
בגלל זה תמיד היו ויש ילדים שהציקו/מציקים לי, פגעו/פוגעים בי,
לפעמים אפילו השתמשו/משתמשים כלפיי באלימות פיזית…
מהרגע הראשון שלי בגן אני רק סבלתי.
התעללו ברגשות שלי,
הורידו לי את כל הביטחון העצמי שלי,
וגרמו לי לאבד את האמון שלי בבני אדם..
אני שונה.
ואני יישאר שונה.
אבל אני רוצה שיתייחסו אליי כאל ילדה רגילה,
שלא יתנהגו/ידברו אליי כאילו אני איזה תינוקת או ילדה קטנה בגן שלא מבינה כלום..
אני רוצה שיתנו לי להרגיש באמת שייכת,
באמת אהובה, או רצויה.
ושלא יראו לי פנים נעימות אבל בעצם מאחורי הגב ישנאו אותי או ידברו עלי דברים לא נעימים..
אני רוצה שיתנו לי יחס כמו לכולם.
כי אני אולי שונה.
אבל אני כמו כולם.