אני שונאת אותך

אתה יודע, אני שונאת אותך.
אני שונאת אותך בכול נים מיני נשמתי.
השנאה שלי אלייך רק מתעצמת עם כול דקה.
ואני חושבת שאתה אפילו לא ממש יכול להבין למה.
אני שונאת אותך, בגלל שרבת איתה.
בגלל שאחרי שנים של נישואים למופת, החלטת שזה לא מתאים לך יותר.
אבל אל תבין אותי לא נכון, אני לא כועסת בגלל שעזבת אותה.
הו, לא, אני בהחלט מבינה אותך על כך.
אני שונאת אותך על כך שעזבת אותי איתה.
אני מתעבת אותך, בגלל שביום שבו עזבת, כאשר עזרתי לך עם המזוודות,
לא חשבת אפילו לרגע שאולי כדי לקחת אותי איתך.
אני שונאת כול נשימה שאתה לוקח, בגלל שלא חשבת לקחת אותי ממנה כאשר היא התחילה לשתות ושלא לדבר על כאשר התחילה להרביץ לי.
אתה סירבת להאמין לי כאשר התקשרתי אלייך ובכיתי.
סירבת להאמין אפילו אחרי שהגעתי לבית החולים מספר פעמים בגללה.
היית בטוח שאני סתם משקרת לכולם בגלל שאני רוצה תשומת לב.
לא חשבת אפילו לרגע אחד, שאולי היא עשתה זאת, שאולי אני מספרת את האמת.
ועל כך, אני אשנא אותך עד נשימת אפי האחרונה.
אופס. שכחתי, אני כבר מזמן לא נושמת.