אני צריכה טובה

"אני צריכה טובה." היא אמרה, פנייה הם תערובת של הלם, ופחד ועוד כל-כך הרבה רגשות. לא ידעתי מה היא עומדת להגיד לי, אבל ידעתי שזה לא עומד להסתיים בטוב.
"ברור, כל מה שתצטרכי." אני עונה ומושך אותה אל בין זרועותיי.
היא הניחה את ראשה על חזי, לא רוצה לדבר.
פשוט שוקעת בזרועותיי, ונותנת לעצמה להרגיש מוגנת.
"אני צריכה שתבטיח לי קודם משהו." היא אומרת, בעיניה עומדות דמעות.
אני זוכר תקופה שבה הבטחתי כי לעולם לא אתן לה לבכות, שתמיד אהיה שם ואנגב את דמעותיה. אין לי מושג למה אני לא עושה זאת עכשיו, למה אני נותן לדמעות פשוט למצוא את דרכן במורד פניה.
"מה?" אני שואל, כל הסיטואציה פשוט גורמת לי רצון לברוח, אני לא ממש מבין למה.
אני פשוט רוצה להיות רחוק ככל האפשר, אני לא רוצה לעמוד מולה, ולעשות דברים שכנראה אתחרט עליהם, שאני כבר מתחרט עליהם.
"אני רוצה שתבטיח לי שלא חשוב מה, תמשיך לחיות כרגיל." היא אומרת באנחה.
לא רציתי להבטיח זאת, כי יכולתי לנחש, שדבר לא ישאר כרגיל.
"אני מבטיח." אני לא ממש בטוח למה אמרתי זאת, אבל עיניה התחננו לכך.
ידעתי שרוב הסיכויים הם, שלא אקיים את ההבטחה הזו.
"בסדר." היא אמרה, מביטה הישר אל תוך עיניי.
ידעתי שאתגעגע אליה, לא חשוב מה היא תאמר כעת.
יכולתי לנחש שזה הסוף שלנו, לא חשוב מה תאמר כעת.
אבל אני חייב להודות, שמה שאמרה, תפס אותי כל-כך לא מוכן.
"אני צריכה שתשנא אותי."