אני צריך אותך אבא

אני זוכר את היום שבו גילו לי את הגידול בפעם הראשונה. אני זוכר את הצעקה של אמא שפילחה את האוויר. אני זוכר את הדמעות שלך אבא, שהרטיבו את פניך. אני זוכר שהופתעתי, הרי אתה אף פעם לא בוכה, אתה האבא הכי חזק שאני מכיר, הכי קשוח, הכי גבר. לא ידעתי מה קורה בדיוק, פתאום המון קרובי משפחה וחברים הגיעו לבקר, שלחו לי מבטים מנחמים, הביאו לי שוקולדים. אני זוכר שהתלהבתי ואכלתי כל כך הרבה עד שכאבה לי הבטן והייתי צריך לשכב במיטה. אחר כך אתה באת אבא, הקראת לי סיפור כמו שהיית עושה כשהייתי קטן יותר וחייכת אלי חיוך גדול שהסתיר את הכאב הגדול שחשת. לא הבנתי באמת איזו מחלה מזעזעת זאת, רק שמחתי על השוקולדים והתשומת לב. הייתי רק ילד, ילד קטן וטיפש. ואולי זה טוב שהייתי ילד טיפש ונהניתי מהמחלה, שניצלתי את הזמן שהיה לי בכיף, אני לא יודע. התנהגתי לגידול כאילו היה דבר חיובי, פתאום כל התשומת לב היה עליי, פינקתם אותי וטיפלתם בי כאילו הייתי תינוק קטנטן. אהבתי את זה, אני לא אשקר, הייתי בטוח שהמחלה היא המתנה הכי טובה שקיבלתי בחיים. ואז התחילו הטיפולים. הטיפולים הנוראיים. שנאתי ללכת אליהם, לא הבנתי למה בכלל אני הולך, הייתי בטוח שאני בריא כמו שור, שזאת רק מחלה קטנה ולא מזיקה. אך התגברתי, כמו ילד גדול, ככה אמרת לי אבא, לאחר שנה כואבת התגברתי על הגידול הסרטני בגב. אני זוכר איך שמחתם, אתה ואמא. לקחתם אותי לגלידה וחגגנו כל היום. חזרתי לבית הספר, לחברים, החיים המשיכו במסלולם הרגיל.
שלוש שנים אחר כך, הגידול התפרץ שוב. הרגשתי כאילו החיים חוזרים על עצמם, עוד צרחה. עוד דמעות. עוד שוקולדים. עוד ביקורים. אך הפעם הבנתי מה קורה, הבנתי את חומרת המצב. לא הייתם אופטימיים כמו בפעם הראשונה, הייתם איתי בכל רגע נתון, כאילו אלו הדקות האחרונות שלי. הפחדתם אותי, אני מודה, הייתי רק בן חמש עשרה והידיעה שאולי אין לי הרבה זמן לחיות הלחיצה אותי עד מוות, קצת אירוני. לקראת החודש האחרון התחלתי להתחרט על הכל. להתחרט על כך שלא ניצלתי את החיים מספיק, שלא הבנתי שהמתנה הכי טובה שקיבלתי הייתה החיים ולא המחלה. רציתי להתנצל בפני כולם על הכל, רציתי לצאת מהעולם שלם עם עצמי אך התביישתי. אני כל כך מצטער שהתביישתי. הבנתי כמה טעויות עשיתי בחיים הקצרים שלי, מלפגוע במי שאהבתי ועד לא לשתף ילד במשחק בכדור בגן חובה. אתה לא תאמין כמה התבגרתי השנה, אפילו אני לא מכיר את עצמי. הילד מלא בשמחת החיים והחיוך הגדול שהייתי התחלף בילד עצוב ששוכב בבית החולים כל היום ומביט באינפוזיה. לא ניצלתי את החיים מספיק, לא הגשמתי את כל החלומות שלי, לא אהבתי, לא התנשקתי, לא חייכתי מספיק. על זה אני הכי מצטער, היה לי הכל ורק התלוננתי, הסתכלתי על חצי הכוס הריקה. אם הייתי יכול לחזור אחורה…הייתי עושה הכל אחרת, הייתי מחייך בכל רגע נתון ומודה על כל מה שיש לי. הייתי מבקש סליחה וסולח, הייתי נהנה וגורם לאנשים אחרים להנות, הייתי חי את החיים. אין לי עוד הזדמנות ואין לי אפשרות לחזור אחורה, אני צריך למות בלב שלם עם כמה שזה קשה. אני צריך להודות שהייתה לי את ההזדמנות הזאת ולא להצטער על שאין לי עוד אחת אבל קשה לי אבא. זה מפחיד להבין שאולי אני לא אהיה חי שבוע הבא, ביום ההולדת של אמא עוד שבוע, תבטיח לי שתחגוג אותו כמו שצריך אם אני לא אזכה להיות שם, תבטיח לי שלמרות הכל, תגרום לה לחייך ולצחוק. תבטיח לי שתשמור עליה, אבא. אני מרגיש שזה הסוף עכשיו. שאלה הדקות האחרונות שלי, או השעות האחרונות. אני מתחרט על הכל, על זה שרבתי אתכם, צעקתי, השתוללתי בלי סיבה מספיק טובה. אני מצטער שהייתי בן גרוע, שלא רציתי ללכת לדוג איתך או לטייל בטענה שאני "גדול מדי". אני מצטער על כל הפעמים שעבדתי עליכם שאני חולה כדי לא ללכת לבית הספר, אני מצטער על כל השקרים שמכרתי לכם. אני מצטער על הציונים הגרועים שקיבלתי בבית הספר והדאגה הרבה שגרמתי לשניכם.
אני אוהב אותך כל כך אבא, אין מילים לתאר את האהבה והתודה שאני רוחש לך כרגע. היית איתי כל הזמן, ישנת לידי כל לילה בבית החולים, לא עזבת אותי לרגע, דאגת להצחיק אותי ולגרום לי לחייך. אתה לא מבין כמה אני מעריך אותך, אתה האבא הכי טוב בעולם, הייתי רוצה להיות בדיוק כמוך. אתה הבן אדם הכי טוב שהכרתי ואני רוצה שכשאני אעזוב, תחזור למסלול החיים הרגיל, טוב? תחיה את החיים ותחייך את כל החיוכים שאני לא הספקתי לחייך. תנצל כל רגע ותעריך כל נשימה. אני יודע שזה אמור להיות הפוך, שאתה זה שאמור לומר לי בדיוק את המילים האלה, שאתה זה שאמור לומר לי לשמור על אמא, שאתה זה שאמור לומר לי לנצל את החיים, אבל הכל כל כך מוזר עכשיו. מוזר ומפחיד, אני צריך אותך אבא, אני מפחד. אני יודע שכל מי שמתקרב למוות אמור לא לפחד וללכת בלב שלם, אבל הלב שלי מלא חששות. מה עם העולם הבא לא טוב יותר? מה עם המוות ייכאב? מה יקרה עם כל הקרובים אליי? אל תעזוב אותי אבא, טוב? תחזיק לי את היד חזק עד הרגע שבו זה יקרה. אני צריך אותך אבא. אני אוהב –