אני פוחדת..

וואי אני מרגישה שהוצאתי לי את המילים מהפה!
אני בדיוק כמוך…

זה מפחיד.. זה פשוט מפחיד.. ואת האמת שפעם לא פחדתי מן המוות גם רשמתי על זה פה באתר אבל עכשיו… לא יודעת זה פשוט התעורר בי.

אני מרגישה את אותו הדבר,אני מתגעגעת לגיל הזה שלא היו דאגות ולא חשבת על העתיד..

זה קורה לכל אחד בשלב כלשהו, אני חושבת.. זה משהו שמטריד את כולם, בסופו של דבר. אבל מה לעשות, את הרי לא יכולה לחזור לאחור, והאם באמת תרצי בכך? אני חושבת שכדאי לך לחיות את החיים, ליהנות כל עוד אפשר (סורי על הפסימיות) ובעיקר לשמור על הדברים החשובים לך. תסתכלי על ההורים שלך, הם עברו בדיוק מה שאת עוברת. תנסי להתייעץ איתם גם.
כתיבה מהממת, אגב! 3>

אין לך מה לפחד, לא יאונה לך כול רע. מה גם שאין טעם בכך ואת מוכרחה להמשיך לחיות בלאו הכי.

זה מפחיד אותי.. אני פוחדת לעשות טעויות ואני פוחדת מזה שאין דרך חזרה אני פוחדת להרגיש חרטה אני פוחדת להרגיש זקנה אני פוחדת מהמשך החיים… אני פוחדת..

ממש לא משנה מה תעשי, העיקר הכוונה ;)
את מייחסת לחיים שלך יותר מדי חשיבות… אם תחיי כאילו כלום לא חשוב או משנה, לא תפחדי. לא יקרה כלום אם תטעי וזה בסדר לטעות, תשתחררי. חיוכים: :) ;) :P

אני דווקא בן אדם משוחרר וזורם… למשל כל המשפחה שלי כולל בן דוד שלי שהוא ממש אמיץ לא היו מוכנים לעשות את הכדור באילת ואני כן!!! אבל אני התחלתי לפחד מטעויות… לא יודעת למה

זה כי את מצליחה להבין את מהות המושג "אל חזור" ומרגישה לחץ לחיות חיים מושלמים, כיוון שאת יודעת שאין עוד הזדמנות. או כך לפחות עולה מדברייך.

לא משולמים אבל לפחות שאני לא התחרטת עליהם… שאני לא ארגיש שאני מתחרטת כי בזמן האחרון אני מתחרטת על כל כך הרבה דברים שעשיתי אבל לא בא לי לפרט.. ואני רק בת 14 וחצי.. אני לא אמורה להתחרט על דברים בגיל הזה אני לא אמורה להרגיש מדוכאת יותר מידי… עזוב נראה לי שזו התקופה הזאת שגורמת לי להיות ככה.

כול עוד אלו לא דברים שישפיעו על החיים שלך באופן בלתי הפיך ורב ממדים (לדוגמא: החלטה לעבור כריתת יד) אין לך הרבה מה להתחרט, כי אחרי הכול זה יעבור (או שזה חסר חשיבות).

יש חוק שאומר שהמדינה יכולה להחליט עם לאשפז מישהו בכפייה אם רואים שיש צורך אז בוא נגיד שאם הייתי רוצה לכרות את היד לא הייתי כותבת לך כאן

משעמם לי אתה בא לאי – מייל?

אני הולך לישון עכשיו… סורי

ליל"ט