אני נורמלי

אני לא זוכר מתי זה התחיל.
אבל הרבה אנשים שאני מכיר לא זוכרים מתי דברים מתחילים. מצד שני, אני לא מכיר הרבה אנשים, ואני לא מסתובב בין האנשים שהכי אפשר לסמוך על הדעה שלהם.
הם סופרים. אי אפשר לסמוך על סופרים. הם עם אחר. הם לא בדיוק בני אדם, אבל הם יותר בני אדם מאנשים אחרים. פגשתי הרבה, כלומר סופרים, ולמרות שהם שונים מאד, הם דומים.
כשאני הולך ברחוב ואני רואה מישהו שבעיניו יש מבט כזה, כמו המבט של כלב שננטש על ידי הבעלים שלו, מבט שכל המציאות מעורערת בו, הוא כנראה סופר.
התחלתי לייצר פילטרים לסופרים. הם כמו נצמדו עלי כמו יתושים באמצע הקיץ בתל אביב. אף פעם לא הבנתי למה, אני לא מיוחד. אני אדם מאד מאד נורמלי. ככה הייתי כל החיים. לא הלכתי לאיזה שהם חוגים מיוחדים, לא הצטיינתי, לא היה לי איזה חלום יוצא מן הכלל שנתן לי מוטיבציה לחיות אחרי שהתעללו בי או משהו. הייתי הכי נורמלי שבן אדם יכול להיות. יש לי עבודה משרדית שמשלמים בה טוב ושעות העבודה נחמדות, אני לא נשוי אבל אני בסדר עם זה, נראה לי שאני בסדר עם זה.
בכל מקרה נראה שנסחפתי יותר מדי, הרי התחלתי לומר משהו.
אני לא זוכר מתי ג'יימס דין התחיל לשבת לי על הכתף. לרוב הוא לא אמר שום דבר כשהיינו בחוץ, אני מניח שהוא לא רצה להביך אותי. למרות שהייתי נורמלי מאד, אנשים חשבו שאני מוזר. כבר בן 37 ועדיין לא נשוי. משהו היה חייב להיות לא בסדר אצלי, לא רציתי לתת לאנשים הסבר לכך. כולם סביבי היו בהיסטריה להתחתן, אני לא, אני בסדר עם זה.
אני שוב סוטה מהנושא, ג'יימס דין. כשהיינו מגיעים הביתה הוא התחיל לדבר. וכמה שהוא דיבר.
"חנן, בחייך, תעשה כבר משהו!" היה אומר לו, אבל מה הוא היה צריך לעשות בדיוק?
"חנן, אתה יושב כל הזמן בדירה הקטנה הזו שלך, ואתה בא אחרי העבודה, קורא את אותו העיתון שבו אתה לא מתעניין באמת במה שהם כותבים, שותה את כוסית התה של 7:30 בדיוק, מצחצח שיניים באותו צורה בדיוק. 30 צחצוחים פה, 30 שם, ו30 לסיום. הכל אותו דבר. ואתה הולך לישון בדיוק ב8:30 כל יום וקם בדיוק ב6:05. חנן אתה נורמלי מאד, אבל חנן אתה מוזר. אתה כל כך נורמלי, שגרתי, מסודר, שזה כבר מוזר." ומי הוא שישפוט אותו? אתה נכון, הוא ג'יימס דין.
בערך כל יום הוא היה אומר לו את הדברים האלה, לפעמים הוא הוסיף ואמר שהוא חושב שזאתי חושבת שהוא חמוד, וזאתי חושבת שהוא חכם, אבל הזאתיות לא עניינו אותו. הזאתיות הן אותו דבר. הן מתאמצות מאד להיות הנשים המגניבות האלה, שהולכות עם הזרם, ומוצאות רוחניות , אמניות פראיות, אבל הם כל כך רוצות להיות הנשים האלה שהן בהן שום שמץ של מה שהן. הן זאתיות.
אני אוהב להסתובב עם סופרים. הוא חושבים שאני מוזר, אני בטוח שהם מוזרים. הם רצו לכתוב עלי ספר, אני סדרתי להם את המסים. אני לא מיוחד, הם מאד מיוחדים. כשהייתי ילד רציתי להיות מיוחד, מהר מאד הבנתי שזה לא אני.
אני נורמלי, אני נורמלי כל כך שזה מוזר.
אני נורמלי כל כך שאני מדבר עם ג'יימס דין כל ערב.