אני מצטער…

זה התחיל מכלום, ממילה אחת שחלפה לי בראש,
עכשיו זה התפתח, תראי מה נוצר בסוף…

רציתי להזכיר לך שאני כאן,
שאני עוד לא מכון לעזוב אותך. אני יודע שאת לא עונה לטלפונים שלי בכוונה, אבל תביני, אני באמת מצטער.
אני יודע שעשיתי טעות, שכל מה שאמרתי לה היה שקר עלייך, שרק רציתי לצאת 'סנוב' ולהתחנף, אבל היי, את יודעת מי אני, את מכירה אותי, נכון?
שוב, אני מצטער, ועוד יותר על כך שהיית צריכה לשמוע את זה מחברים שלי.
אני זוכרת כמה פעמם שהתקשרתי עלייך הביתה להתנצל?
את צודקת… אולי אין טעם לנסות, אחרי הכל אני הייתי 'החרא' בסיפור שאמר עלייך קללות לשווא.

אני מצטער, אני יודע שאת בטח כועסת ותתעלמי ממני לחלוטין אם אעבור מולך ברחוב.
אין לי מילים להסביר לך מה עבר עליי באותו יום… ות'אמת שגם בטח אין לי סיב טובה בשביל שתסלחי לי…
על מי אני עובד…
אני בסך הכל אידיוט שפגעתי בך, באמת שלא הייתי צריך לדבר ככה….
אוף! אני לא מסביר את עצמי נכון!
בואי רק נשאר ידידים, ואם לא, אז חברים של חברים… רק אל תהפכי אותי לזר…
אני יודע שאמא שלך אהבה אותי. תחילה הייתה בודקת אותי בקפדנות ואז שחררה מעט לחץ.
ואביך! אוהו, אני הייתי נלחץ רק לראות אותו. הוא בטח שמר עלייך יותר מכל דבר אחר.
את אוצר, נכס יקר.
אני זוכר שאמרת שכבר נפגעת פעם, ואני נתתי לך תחושה שהכל בסדר, ששום דבר לא יקרה לך איתי.
בסוף זה היה שקר.
אני כן פגעתי בך, זה בטח שבר אותך…
שבטח בכית בגללי לילות שלמים ולא אכלת… שהיית נכנסת לדיכאון ולא מדברת עם אנשים…
אני מכיר אותך…

אני זוכר את היום ההוא שהייתי בבית שלך, ישבנו בסלון עם אחותך ודיברנו על כל מיני סרטים…
ואת כל הפעמים שבילינו ביחד…
אני יודע שאת בטח לא תקראי את זה…
אני… אני אאחל לך שלפחות אם לא איתי, אז שהיה לך טוב עם מישהו אחר… ושהוא יבין שאת טובה ואחראית, שיבין אותך, ושלא ינצל אותך או יפגע בך, שידע לאהוב אותך נכון, להתנהג עלייך בעדינות ולא בחוצפה…
ושתדעי, שאני תמיד אצטער…