אני מפחדת

"יקירתי," הוא אומר ומתקרב אליי."התגעגעתי אלייך." הוא מוסיף וידו מלטפת את פניי, אני רוצה לומר משהו, לעשות דבר מה, אך אני פשוט לא יודעת מה.
אני מפחדת ממנו, אני לא בטוחה מתי הבנתי את זה, אבל אני בטוחה בזה, ברגש הזה, אני יודעת שזה הדבר היחיד שאני בטוחה בו עכשיו, אני יודעת שהפחד זו האמת היחידה שנשארה לי בעולם הזה, משום שכל השאר מבולבל מכדי שאוכל להחליט.
אני חייב לומר שהוא לא תמיד היה כזה, פעם הוא היה פשוט נחמד, מישהו שאתה רוצה להיות בסביבתו, אך משהו בו השתנה, הוא נהיה, הו, אני פאילו לא בטוחה איך לנסח את זה, אני מניחה שאפשר לומר שהוא הפך לנחש, הוא חלקלק, ואני די בטוחה שאסור לבטוח בו, יש משהו בפנים שלו שאומר כי אסור לעשות זאת, אך זה כבר היה מאוחר מידי בשילי, אני כבר בטחתי בו, ותראו מה יצא לי מזה.
אבל מה כבר יכולתי לעשות?
אתם מבינים, עדיין חשבתי עליו כעל הבחור ההוא שתמיד הכרתי, זה שהיה מתוק כמו סוכר ותמים כמו ילד בן שלוש.
לא היה דבר שהיה מונע אותי מללכת איתו, הרי הכרתי אותו, אפילו סמכתי עליו, או לפחות חשבתי כך אז.
"אבל אני בטוח שאת לא התגעגעת אליי, נכון?" הוא שואל ובקולו כבר לא נשמעת הרכות הראשונית, אך כך זה תמיד היה, הוא התחיל ברכות, נחמדות ועד שהוא סיים, אני כברר רציתי למות.
אני רוצה לברוח ממנו, אך כל שאני יכולה לעשות הוא לנסות למשוך את ידי מבעד לאזיקים, דבר אשר לא עוזר לי כלל, משום שהם אדוקים על מפרקי ואני לא עושה דבר מלבד לפצוע אותם יותר.
הוא שם לב לתנועת הידיים הקלושה שלי והסטירה לא מאחרת לבוא, ידעתי שזה יקרה, אך לא ידעתי מה עוד לעשות, מלבד כמה תנועות קטנות, לא יכולתי לעשות יותר דבר, והן במיוחד עצבנו אותו, משום שהוא יודע שהוא עדיין לא שולט בי לחלוטין.
אני חייבת לומר לכם שלדם יש טעם מוזר, כל-כך מתכתי שהוא כמעט מרגיש קר על לשוני, כאילו מישהו שם עליה סכין קרה כקרח ועכשיו פשוט מחכה לתגובה שלי.
אני לא עושה עוד דבר, יודעת שאם הוא יחשוב שנשברתי הוא יעזוב, ילך להתעסק בדברים יותר חשובים ממני.
הוא מתכופף בחזרה לעברי ותופס בפניי, כל-כך חזק שאני פחדת שהוא ישבור משהו, משהו חשוב שאי-אפשר יהיה לתקן אחר כך.
"את כלום בלעדיי," הוא אומר ומביט עמוק אל תוך עיניי."לאף אחד לא אכפת ממך," הוא מוסיף ואחיזתו בפניי מתהדקת."ואל תחשבי אפילו לרגע אחד שזו לא האמת, משום שאם למישהו היה אכפת ממך, הם כבר היו מוצאים אותך, לא ככה?" הוא שואל אותי ומשראה שאני מתכווצת תחת האמת שחרר אותי.
זה קשה אתם יודעים, לנסות להילחם, לנסות לשמור על תקווה, כאשר אני יודעת שבלעדיו אני לא אשרוד.