אני מוקפת

אני מוקפת.
אני מוקפת וזה עומד להיות הסוף שלי.
"את מוכנה להיכנע?" הוא לחשש, וממש יכולתי לשמוע את השמחה בקולו.
זה היה מצחיק שדווקא הוא יהיה זה שיוביל אותי אל הסוף.
זה אירוני, שהמלאך השומר היקר שלי יביא למותי.
"לעולם לא" אני מסננת לעברו, ומרימה באיום את הסכין שבידי.
"את יצור קטן ומצחיק, את יודעת?" הוא מלחשש ואליו מצטרפים קולות נוספים.
אני לבד, מול צבא של יצורים על טבעיים, וכול מה שיש לי זה סכין לפתיחת מכתבים.
אני בטוחה רק בדבר אחד, שנדפקתי כהוגן.
"ואתה יצור גדול ומחליא, אמרו לך זאת פעם?" אני מתגרה בו, מנסה להרוויח זמן, לא שזה יעזור לי.
"זה לא מה שאמרת לפני זמן מה" הוא אומר ועל פיו עולה אותו חיוך אבירי.
לעזאזל, למה לא יכולתי להיות כמו כול בחורה נורמלית ולהתאהב בבחור הרע?
למה הייתי חייבת ללכת נגד הזרם ולהתאהב בבחור המלאכי לכאורה?
אני פשוט מקולקלת מידי, זאת חייבת להיות התשובה.
אבל אם אני מקולקלת, למה הוא בחר בי?
ולמה חייבות להיות כול-כך הרבה שאלות ללא מענה?
"אמרתי הרבה דברים, זאת לא אומרת שאני תמיד מתכוונת אליהם"
אני עונה, ומביטה בנשקיהם של האחרים.
למה להם יש את כול הנשקים המגניבים ולי יש סכין לפתיחת מכתבים?
לרוע מזלי, הייתי עסוקה מידי בשאלות טיפשיות ולא שמתי לב, לזה שהתגנב מאחורי.
לפני שקלטתי מה קרה, משהו ננעץ בגרוני.
לעזאזל.