"אני מבטיח לא תדעי דמעה"
הזמן חולף והגיע החורף,העונה הקפואה בפריז מתכסה בשמיכת הפוך הדקה וחושבת,בשביל מה לחיות אם הוא לא איתי?למה לסבול?חושבת אולי לא לחכות למוות?אולי לעשות זאת בעצמי? המון מחשבות עוברות ואין זמן לכולם.
אני יושב עם השמיכה שאהובתי תפרה לי,אוי כמה אני מתגעגע אליה,למה הייתי טיפש וחשבתי שהיא אוויר בשבילי?לפגוע ולהרוס אותה?שתרגיש פחות שווה?
רוצה רק לקחת אותה אליי ולעטוף אותה בזרועותייי חושב אולי להתקשר?אולי לכתוב הודעה?או אולי לבוא לבקר?המון המון מחשבות.
היא יוצאת מתוך שמיכת הפוך שלה ומחפשת חבל,הגיע הזמן לעשות את המעשה.
הרי בשביל מה לחכות למוות,זה עוד הרבה שנים וכאב.
היא מצאה את החבל ועדיין מתלבטת כדי או לא כדי?
הוא יושב ומרגיש מועקה בגרונו,הוא מרגיש שמשהו קורה לאהובתו הוא לא יחיה בלעדיה.
למזלו הוא לבוש הוא מתחיל לרוץ לביתה שמרחק 2 רחובות ממנו,הוא רץ הגשם מחלחל בגופו לא אכפת לו,הוא רוצה את אהובתו הוא לא יוותר,הוא כמעט מגיע.
היא קושרת את החבל למקום גבוה עולה על כיסא ומתחילה לאט לאט ללפף את החבל סביבה רוצה עוד קצת להרגיש את החיים.
היא שומעת את הדלת נפתחת בסערה אהובה הגיע היא לא מבזבזת זמן וקושרת מהר יותר,שניה לפני המוות שכבר יכלה להרגיש אהובה תופס אותה,מחבקה חזק ואומר "אני מבטיח לא תדעי דמעה"
תגובות (0)