אני לא יודעת.

הי.

מרגש. נראה שאת עוברת תהליך ומאפשרת לעצמך להיפתח ולהתנסות, ולבדוק דברים חדשים. אני חושב שזה גם נחמד שבחרת לשתף בקהילה הזאת.

אנסה להגיב בסדר שנראה לי הגיוני.
המצב היום הוא באמת לא פשוט. אנחנו עוד פעם נגררים למלחמה, פתאום היא נראית אפילו יותר קרובה, אנחנו שוב לא מקבלים את התמיכה שקיווינו לה והדברים האלה יכולים להיות מפחידים. קשה לי לדמיין שיש משהו יפה במלחמה. אבל תמיד צריך לזכור שיש סיבה שיצאנו למלחמה, ומי שמאמין שהצדק איתו, ויוצא להלחם על בסיס הצדק הזה, מאמין שיש עדיין דברים מספיק חשובים, ואם הם חשובים מספיק בשביל לסכן את הדבר היחיד הוודאי שיש לנו – החיים עצמם, אז זה אומר שיש דברים שחשובים לנו בחיים האלה.

אני אישית מאמין שאנחנו נלחמים על משהו הרבה יותר גדול משטח. אני מרגיש שמעט המשפטים שכתבת על אהבה הוא משהו שאנחנו נלחמים עליו.
לגבי השאלות שהעלית על האהבה – שאלות טובות. מעסיקות הרבה אנשים. מניסיוני הדל, אך ממרום שנותיי, אני רק יכול להגיד, אל תהיי בקשר שמצפים ממך להיות משהו שאת לא. גם אם תהיה שם אהבה – היא לא תהיה כלפייך – אלא כלפי מי שניסית להיות. נסי לא לחשוב במונחים של מה מצפים ממני – תהיי מה שאת אוהבת בעצמך. לגבי עצות נוספות לגבי אהבה – אולי עדיף לתת למנוסים ממני.
מרגיש לי שאני יכול להמשיך לכתוב עוד הרבה ולחילופין שכבר הגזמתי. אני אתן מקום לעוד אנשים.

היי, בכלל לא הגזמת. אני תמיד אוהבת לנסות לכתוב דברים חדשים, והפעם לא שלטתי בעצמי וכתבתי סתם רגשות ומחשבות. שמחה שענית לי ועדיין התעמקת בדבריי.
לגבי המלחמה – אני מסכימה איתך ועם זאת לא מסכימה. אני חושבת שבמלחמה שלנו כעת אנחנו לא נלחמים על אהבה… אלא על כמה דברים במקביל – אני מאמינה שעל דת, שטחים ותרבות – אבל לא נפתח את זה עכשיו.
לגבי השאלות על האהבה, אני לגמרי מסכימה. בעבר – הרחוק – היה לי מנהג לעשות לאופי שלי ולעצמי טבלה של חסרונות ויתרונות, ולשנות את החסרונות ליתרונות שאנשים מצפים שיהיו לי. כיום, אני הרבה יותר בטוחה בעצמי. בגלל נסיוני הדל – וממעט שנותיי – אני עדיין לא כל כך בקיאה במושג "אהבה", או "התאהבות", וגם כשחוויתי כמה דברים שיכולתי לתייג אותם באחד ממן המושגים הללו – אני מרגישה שעדיין אין לי ניסיון. בכל מקרה, תודה.
אממ, לא אמרת איך אתה מרגיש לגבי כל המצב הזה :)

הרגשות שלך, דוגרי הרגשות שלך, כמו שכתבת, לדעתי, מביעים יותר מכל סיפור. זה שכתבת אותם ככה על הדף, ושלחת, זה אמיץ יותר מלשלוח סיפור, שמדגים במטאפורה את מה שאת מרגישה.
כל הכבוד.

לגבי המצב, אין לי כל כך מה לכתוב. אני חרדתית, אפשר להגיד שכמוך, ומכל צליל אני קופצת. אבל הקשר עם המשפחה מעמיק, ומכירים את כולם יותר טוב.