אני לא היא
"את לא עומדת נכון" היא אמרה, ובכך קטלה את מעט הריכוז שהיה לי.
"ואת לא מלמדת נכון" רטנתי, ונעמדתי מהחדש.
"הבעיה היא לא הדרך בה אני מלמדת" היא אמרה ותיקנה את מיקום ידי.
"הבעיה, היא בך" היא המשיכה, והחלה להסתובב סביבי.
"אין בך את הלהט" היא אמרה, ובקולה נימה דרמטית.
"לפחות לא באותה המידה כמו אצל אחותך"
היא הוסיפה והכתה קלות בזרועי, מזכירה לי כי אסור לי לזוז עד אשר אעמוד נכון.
"את תמיד תזכירי לי שאני לא היא,נכון אימא?"שאלתי, קולי קר כקרח.
"אבל את יודעת שאני לא היא את ידעת את זה תמיד, מהנשימה הראשונה שלי"
ממש צעקתי עכשיו, ידעתי שאסור לנפץ את המציאות השברירית שבנינו,
אך כבר לא היה אכפת לי.
"ואני מצטערת, בסדר?" שאלתי, גרוני כבר כואב.
"אני מצטערת שאני לא יכולה להיות היא, אבל את יכולה להפסיק להשוות בינינו?"
שאלתי ויכולתי להרגיש את הדמעות על פניי.
"העובדה שאת משווה בינו לא תהפוך אותי להיות היא, וככול שתמהרי לקבל את זה,
כך יהיה טוב יותר"
תגובות (1)
0-0
אגב, בסוף ציטוט תנקדי ואל תשאירי ריק.
("אני לא" >>> לא נכון
"אני לא," \ "אני לא." >>>> נכון)