לחיות בכלא .

אני כלואה.
בתוך משהו שסוגר עליי,
כלא קטן שמנתק אותי מכל מחשבה צלולה,
שמקטין אותי בכל פעם שאני מנסה להשתחרר ממנו .
אולי זה הגוף השמן והשונה שלי – שכל כך מפריע לי, שכל כך לא נוח לי איתו .
אולי בכלל זה התדמית של ילדה שמנה שיצרתי לעצמי – שאף פעם לא דחוף לי לשנות.
או שזה המחשבות שלי ששום דבר אחר לא מעסיק אותן כרגע אז הן בורחות לשגע אותי .

אתה מנסה להבין את זה ? מתאמץ , מנסה להבין איך מגיעים לשם?ואם כל אדם נמצא בכלא כזה ?
אם כל אדם כלוא – אז מה אימא ?.
היא כל כך לא כלואה!- למה דווקא היא לא אתה שואל ?
כי היא עושה מה שרק עולה בדעתה , גם אם היא קירחת , גם היא שמנה גם היא מכוערת, חיוורת , צולעת או שהיא פשוט לא מבינה שום דבר .
היא לא מפחדת מהכלא הזה , היא לא מפחדת שמשהו יעצור אותה – כי היא יודעת שהיא תמצא דרך להתגבר על זה .

אני ממשיכה לנסות להבין –
אולי זה עניין של גיל ? שאתה מגיע לגיל מסוים ומישהו מראה לך דרך מילוט ?
ואם זה עניין של גיל – אז איך אבא כלוא כל כך ?
אפשר לראות עליו את המאבק היומיומי הזה בין לרצות ולרצות ולרצות ,וכל פעם שהוא מנסה לרצות אותנו או את עצמו או כל אחד אחר הוא מכניס עצמו לעוד כלא ועוד אחד ועוד אחד .
גם אם זה לא חיצונית והוא לא שמן או מכוער או קירח או טיפש, הוא עמוק בתוך הצינוק הזה .
והוא כבר לא יכול לשנות את זה . אולי את כן ?
להפסיק להיות כלואה? להתחיל להתמודד .
עם הכל, עם מילים קשות ועם חוסר ביטחון ועם עודף במשקל .
וזה ברור שיותר פשוט זה להמשיך הלאה , לקוות לטוב , שיום אחד מישהו יראה לך את אותה דרך מילוט .
אבל אולי…. אולי בכל זאת כלא קטן וחם הוא פתרון לכל האכזריות והסירוס שהעולם הזה מעניק לנו ולמחשבות שלנו , אולי בעצם המקום הטבעי של האדם הוא בכלא קטן וסגור – לחיות עם רגשות אשם שיסדרו לו את המחשבות . אולי כלואה זה לא מילה גסה ?