אני כול כך מצטער

היית דממה,
והדבר היחיד שהפריע אותה, היה קול נפץ.
בהתחלה לא באמת הבנתי מה קרה.
הבנתי רק שהלילה במושלם שלי הופרע.
אך באותו הרגע עדיין לא הבנתי כי אני עומדת למות.
אני זוכת שזה היה הלילה של חיי.
מעולם לא הרגשתי קלילה יותר, מאושרת יותר.
והאמת, אני שמחה שזה היה יומי האחרון,
משום שדבר לא ישתווה לאותו היום.
אני וזכרת שרקדתי ורקדתי,
וממש לא רציתי להפסיק.
אני זוכרת שיצאתי לרגע לגינה בשביל מעט אויר,
ואז נשמע קול הנפץ שהרס את הלילה הטוב בחיי.
בהתחלה, חשבתי שהקול הגיע ממקום רחוק יותר,
אך אחרי שהצליל הדהד באוזני, הבנתי כי הוא מגיע ממש מאחורי גבי.
הסתובבתי בזהירות, עדיין בלי שמץ של מושג מה קורה סביבי
ושם ראיתי אותו עומד עם האקדח בידו, ודמעות בעיניו.
"אני כול כך מצטער" הוא לחש, ורק אז, הבנתי מה קרה,
הורדתי בזהירות את מבטי ושם הוא היה, חור של קליע.
"אני סולחת" אמרתי לו. לא באמת רציי לעשות זאת,
אך לא רציתי לעזוב את העולם בזמן שאני משאירה קצוות פרומים.