אני, הכוכב והמרחק שבינינו

אני שוכבת בחצר ביתי, על הדשא הירוק ומביטה בשמי הלילה,בכוכבים.
כוכב אחד נוצץ במיוחד תופס את עיניי ואני מביטה בו במשך דקות ארוכות.
ככל שאני מביטה בו יותר ויותר המרחק בינינו נראה גדול יותר והשמים מסביבו כהים יותר.
המחשבות שבראשי רצות בזו אחר זו, משנות נושא במהירות ואני מתחילה לתהות מהי משמעות החיים.
אני מאבדת תחושת זמן והולכת לאיבוד בשמי הלילה שנראים הלילה כהים יותר מבכל הלילות האחרים.
אני אוהבת את הרגעים האלה, שאני מאבדת את תחושת הזמן, הלחץ וכל הדאגות שיש לי בחיי היום יום ותוהה לי בהנאה על הכוכבים שבשמים מתפללת אזכה לדקות נחת ושלווה כאלה בכל יום.
אני קמה מהדשא ומנערת מעלי את שאריות הדשא שנדבק בבגדי והולכת לי ברוגע על עבר הבית שלי, אל שגרת החיים הלחוצה.